שפת אמת, דברים, ליום כיפור י״א

תרנ"ו

עשרת ימי תשובה הם הנהגה מיוחדת מעולם התשובה. וכמו ששבת בז' ימי המעשה מיוחד לבני ישראל כן יוהכ"פ בעשי"ת מיוחד לבנ"י. כי בר"ה כל באי עולם עוברים לפניו. ויוהכ"פ מיוחד רק לבנ"י. ור"ה ויוהכ"פ הם בחי' ברית הלשון והמעור. ולכן בר"ה יום תרועה יהי' לכם. והיא הקול תורה שזכו בני ישראל לקבל ברית הלשון ומקודם הי' שפה אחת ואח"כ נשאר לשון הקודש לבנ"י כמ"ש זכור ימות עולם כו'. ויוהכ"פ ברית המעור הוא חותם המילה שזה מעולם מיוחד רק לבנ"י שקיבל אברהם אע"ה זה הברית לזרעו אחריו. וכ"כ בפרקי דר"א כי אברהם אע"ה נימול ביוהכ"פ ע"ש דכתיב בעצם היום כו'. ועל ב' בחי' אלו כתיב קרוב אליך הדבר כו' בפיך זה ברית הלשון ובלבבך הוא בחי' [ברית] המעור. והם בחי' תורה שניתנה בדיבור בעשרת הדברות ואח"כ בלוחות בכתב והוא רשימה דברית מילה. מכ"ל חטאתיכ"ם לפנ"י ה' ס"ת מילה. ולכן ניתנו הלוחות ביוהכ"פ שהוא בחי' חותם בלבות בנ"י ואות ברית מילה הוא מעין עוה"ב ולכן ניתנה בשמיני כמ"ש למנצח על השמינית כו'. וכתיב אנכי אנכי מוחה פשעיך אנכי הוא התורה. וב"פ אנכי הם אנכי שבעשרת הדברות בדיבור ואנכי שבלוחות בכתב ועל ידיהם נמחה הפשעים כפי מה שמכניסין עצמם לתוך התורה שנקראת מים כך נמחין הפשעים. וע"ז אמרו מקוה ישראל כמו שמקוה מטהר כך הקב"ה מטהר כי התורה כולה שמותיו של הקב"ה כדאיתא קוב"ה ואורייתא כולא חד. ויוהכ"פ הוא התורה שבכתב בחי' מילה כנ"ל. ולכן מוציאין ס"ת בכל נדרי ומתודין על חטא ופגם אות ברית קודש כי התורה שבכתב ומילה בחי' אחת היא. ולכן לובשין ביוה"כ טלית מצויצת כי הציצית רומז גם כן לברית מילה כמ"ש במ"א. ולכן נוהגין למול התינוק בטלית וציצית ומנהג ישראל תורה. וכמו שיש יום מיוחד בשנה לטהר כל הימים כמו כן בשס"ה גידין גיד המילה שנותן טהרה לכל הגידים. וכמו שאין השטן שולט ביוה"כ כן הוסר הערלה מגיד המילה. ובנוסח התפלה הן יעביר זדון למשוגה שמתפללין שיחשב מזיד כשוגג. ואין מובן הסיום כי לכל העם בשגגה שהרי מבקשין מחילה גם על הזדונות. אך הענין היא כי בבנ"י כתיב ועמך כולם צדיקים כי החטא בישראל במקרה לא בעצם. וזהו עדות חותם אות ברית קודש שחתם בנו הקב"ה וגלוי וידוע לפניו כל העתידות. אך שראה כי בנ"י הם בעצם צדיקים והחטא הוא במקרה. ולכן אין מחשבה רעה מצטרף למעשה בישראל הואיל והחטא במקרה. ומיד כשאיש ישראל חוטא חוזר ומתחרט. ורמז לדבר כי לכל העם בשגגה ס"ת אותיות מילה כי המילה מעיד שבעצם בנ"י צדיקים והחטא במקרה שנכנס בו רוח שטות לשעה. וזהו ג"כ בקשת אהרן למשה אל תשת עלינו חטאת כו' כי יודע הי' מרע"ה שאהרן ומרים הם צדיקים גמורים ונכשלו בחטא במקרה לכן אין לחשוב להם לזדון. וכמו כן בקשת בנ"י מלפני אביהם שבשמים:

מ"ש לעיל כי יוהכ"פ מיוחד רק לבנ"י. רמז לדבר בגמ' חק לישראל הוא אימת הוי חוק בגמר דין והגמר דין הוא ביוהכ"פ זמן החותם. וזה רק לבנ"י וע"ז עדות חותם המילה:

ומ"ש לעיל כי הציצית רומז לברית מילה. רמז לדבר בההוא עובדא במס' מנחות שבאו הציצית לאותו תלמיד להצילו מחטא ערוה ואמר שכ' בפ' ציצית ב"פ אני ה' אלקיכם. ובאמת גם בפ' עריות כתיב ב"פ אני ה' אלקיכם. ואפשר שלכן קורין בפרשת עריות ביוהכ"פ למנחה. ורמז ב"פ אני ה' אלקיכם כמ"ש אני ראשון ואני אחרון. ובנ"י יש להם חלק בראשית ואחרית והמילה עדות והכל הולך אחר החותם. גם רמז לדברים הנ"ל ממ"ש הקב"ה לאברהם בך חותמין שיום החתימה ביוהכ"פ בזכות בריתו של אברהם אע"ה כנ"ל]:

ואיתא במד' ואנכי איש חלק חלק ה' עמו ד"א חלק שכל השנה מתלכלך בחטאים ובא יוהכ"פ ומטהר אותם ע"ש. והכל ענין אחד משום שחלק ה' עמו לכן אין החטא בהם בעצם רק במקרה ויכולין להתטהר מהם ובנ"י דומים ללב שאינו מקבל מום כדכ' כולך יפה רעיתי ומום אין בך בעצם. כמ"ש שחורה אני ונאוה. כאהלי קדר ויכולין להתכבס להיות כיריעות שלמה. וזה מתקיים ביוהכ"פ שנעשין טהורים לכן אח"כ בסוכות פורס השי"ת סוכת שלומו עלינו ומתקיים כיריעות שלמה. והנה יוכ"פ הוא גמר הדין והוא בחסד כמ"ש רז"ל ורב חסד ואמת תחלה ואמת ובסוף ורב חסד לכן ר"ה בחי' אמת ויוכ"פ ורב חסד. כי חסד הוא לפנים משורת הדין. אבל ורב חסד הוא גודל חסדיו של הקב"ה שיכול לעשות חסד עפ"י המשפט עצמו. זה נקרא ורב חסד מה שאינו יכול להשיג זאת רק הקב"ה כל יכול וכמ"ש לטהר חוסיו בדין. עפ"י דין ממש מטהר את בנ"י ביוהכ"פ שנתברר בדין כי אין החטא בהם בעצם כנ"ל: