שפת אמת, דברים, וילך ח׳

תרמ"ד

בפסוק ואעידה בם א' השמים כו' פי' א"א מו"ז ז"ל שע"י בנ"י מתברר כבודו ית' שנסתר במ"ב דכ' השמים מספרים כו' והכל תלוי בבנ"י כו'. והנה פי' הפשוט ששמים וארץ נעשו עדים כמ"ש יד העדים תהי' כו'. ונראה שהכל אחד שזה עצמו העדות מה שהטבע משתנה לפי עמידת בנ"י. אם מטיבין מעשיהם ונתנה הארץ יבולה כו' וא"ל ועצר את השמים כו'. נמצא בנ"י מבררין מלכותו ית'. והאמת כי זה מדרגה חדשה שזכו בנ"י שיתמשך כל הטבע כפי עבודת התחתונים. כי מקודם לא הי' כן כי שכר ועונש בהאי עלמא ליכא רק בנ"י המשיכו דרך זה בכח התורה. והאמת כי הרשעים אמרו עזב ה' את הארץ. ובאמת השגחת הבורא ית' בעולם הוא כפי האמונה. והרשעים שאין מאמינים נמסרו להטבע בלבד. ובנ"י כפי האמונה שבהם משתנה להם הטבע כענין אין מזל לישראל. ועי"ז שקיבלו עליהם בנ"י ברכות וקללות לכן יש להם לבטוח כי יטיבו מעשיהם באחרונה. וז"ש והי' כי יבאו ע' הברכה כו' והשבות. פי' ע"י שקבלתם עליכם ברכות וקללות ממילא תראו ותבינו לומר הלא על כי א' אלקי בקרבי כו' ועי"ז תשובו בתשובה. ובנ"י בכל עת יש להם התקשרות בתורת ה'. וגם בדורות האחרונים שנתגרשנו משלחן אבינו שבשמים יש לנו חלק בתורה. והלא כמה פרשיות שלימות שמיוחדים רק על ימי הגלות והירידה. כמ"ש וענתה השירה הזאת כו' שגם בימים אלו יש להם חלק בתורה. וכ' אם יהי' נדחך בקצה השמים. לומר כי לעולם יש לבנ"י חלק בתורה ובשמים הרבה או מעט. כמ"ש לא תשכח מפי זרעו פרש"י שאין התורה משתכחת מזרעם לגמרי כו'. כמ"ש שיש להם תמיד אחיזה בתורה ובשמים. [וע"ד הלצה כי התורה היא השמים. ואלה פרשיות אחרונות שבתורה שהם מדברים מדורות האחרונות נק' בקצה השמים כנ"ל]: