שפת אמת, דברים, ואתחנן י״ח

תרנ"א

בענין שמור וזכור ובשמור כתי' וזכרת כי עבד היית. כי הנה השבת הוא שביתה ממלאכה והוא בחי' תיקון הגוף להיות בן חורין מהתקשרות בהבלי עולם. וזה בחי' שמור. וזכור הוא בחי' עשה טוב והוא המשכת נשמה יתירה בשבת ועל ב' אלו כתי' אם תשיב משבת רגליך כו' וקראת לשבת עונג הוא בחי' זכור. וכאשר חכמים הגידו כי בשבת א"צ אות תפילין. א"כ כמו שיש תש"י וש"ר והם ג"כ תיקון הגוף בתש"י לכן כתי' וקשרתם. שזה מדרגה הראשונה להיות ב"ח מתאוות הגופניות. וזה הי' ביצ"מ ובכח התפילין נזכר חסד ה' ביצ"מ וזוכין לחירות. ותש"ר היא תורת ה' בפיך שאחר יצ"מ קיבלנו התורה וכ"כ אנכי ה"א אשר הוצאתיך כו' פי' לכן מוכן אתה לקבל הדברות. ולכן בתש"י כתי' והיו לטוטפות שהיא הארת הנשמה אחר תיקון הגוף. לכן תש"י קודמין כמ"ש ז"ל כ"ז שבין עיניך יהיו שתים. כמו כן בשבת זכור ושמור שמור בחי' תש"י לכן כתי' וזכרת כו'. שהוא בחי' יצ"מ. וזכור הוא בחי' התורה שניתנה בשבת. ובד' פרשיות של תפילין הם ג"כ ב' אלו יצ"מ וקבלת עול תורה ומצות. וחז"ל אמרו זו"ש בדיבור א' נאמרו כלומר שב' אלו תלוין זה בזה כפי מה שנעשה אדם בן חורין ממאסר הגוף כך מאירה הנשמה. ובהארת הנשמה כל סט"א מתעברת. ושניהם מתקיימים בשבת דסט"א ערקת. בחי' שמור ויצ"מ. ואח"כ באת נשמה יתירה הארת התורה זכור:

במצות יחוד ה' שמע ישראל כו' אמרו במד' מקבלת התורה זכינו לשמע ישראל. דאי' אנכי ה"א אלוה אני על כל באי עולם ועליך יחדתי שמי ביותר ע"ש בספרי. כי הנה אחד הוא בלי ראשית ותכלית וקץ וזמן ומקום מיוחד והוא הקב"ה וב"ש א"ס נמצא בכל עת ומקום. רק שהטבע והזמן מסתיר ונותן קצבה ומקום מיוחד שלא יתגלה החיות רק בגבול וצימצום. רק לעתיד יתגלה אחדותו ית"ש. אבל בנ"י יש להם חלק גם בעוה"ז באחדות. והוא האלקות שקיבלו באנכי ה"א והוא כח נשמה יתירה שמתגלה בשבת קודש שבו ניתנה תורה. וזה יחוד שמו ית' עלינו ביותר שהוא הארה שלא במדה וגבול מבחי' א"ס. וזכינו לזה אחר יצ"מ שיצאו מבחי' הסתר הטבע. ובאוה"ח פי' וידעת היום כו' רמז על ש"ק דכתי' שבת היום לה'. ואמת בפיו שכ"כ לדעת כי אני ה' מקדישכם כי בשבת זוכין לדעת והתדבקות בקדושת הקב"ה והוא האחדות שניתן לבנ"י. ולכן אומרים בתפלת שבת אתה אחד כו' ומי כעמך ישראל גוי אחד שבעוה"ז אין דבקות בזה האחדות רק לבנ"י וצריך האדם לקבל זה האחדות בכל יום: