שפת אמת, דברים, ואתחנן ט״ז

תרמ"ח – תרמ"ט

בפסוק ופן תשא עיניך כו' אשר חלק ה' כו' אותם לכל העמים. פרש"י להאיר. וכן כתבו חכמים לתלמי המלך חלק להאיר. וקשה שהרי להאיר נבראו גם לנו. אכן הפי' כי להם נחלק ההנהגה טבעיות ע"פ צבא השמים. אבל לבנ"י הכל אחדות אחד. וזה עיקר עדותן של בנ"י שגם הטבע אחדות א' דכתי' שמע ישראל ה"א ה' אחד ולא כתי' אלהי אחד רק ה' אחד שהוא המהוה כל הוה. וכתי' וירא אלהים כו' האור כי טוב וגנזו לצדיקים וזהו ההבדלה נעשה ע"י המאורות כמ"ש יהי מאורות כו' להבדיל כו'. אבל לבנ"י נמשך הארה מאור הגנוז כמ"ש מחדש בטובו בכ"י מעשה בראשית ובנ"י מעידין ע"ז בכל יום קודם ק"ש לכן אין האור הפנימי נבדל מהם. וז"ש חלק כו' לכל העמים כו' ואתכם לקח כו' פי' ביצ"מ שנשתנה הטבע עבור בנ"י נמסר להם ההנהגה הפנימיות כנ"ל כמ"ש החודש הזה לכם. ואין כל חדש תחת השמש רק שהם דבקים למעלה מצבא השמים. ולא עוד אלא שהם מביאים התחדשות מן השורש אל צבא השמים:

בפרשת שמע. ואהבת. מי לי בשמים כו' לא חפצתי בארץ. דאיתא אהבה שאינה תלוי' בדבר אינה בטלה עולמות ולכן אהבת בנ"י אל הבורא בכל לבבך נפשך למסור הכל עבור ה' ממילא אינה תלוי' בשום דבר. והנה בנ"י נבראו להעיד על הבורא ית' כדכתי' אתם עדי. ומעידין עליו בכל יום פעמים באהבה. אך באמת בנ"י מיוחדים אליו ובחר בנו מכל עם א"כ יאמרו כי אנחנו נוגעין בעדות. ע"כ סמך לזה ואהבת בכל נפשך כי כשמוסרין נפשותינו וכל מאודנו עבורו ית' א"כ מסולקים כל הנגיעות ואז הוא עדות אמת. ובאמת כך הוא כפי האהבה ומס"נ שנמצא באדם כך הוא יכול להעיד על אחדותו ית'. וגם זה אמת כפי העדות ויחוד שמו ית' שאנו מיוחדים. כך זוכין אל האהבה כי לשניהם אין להם שיעור:

לעיל בפסוק כי מי גוי גדול כו' בכל קראנו אליו. כבר כתבנו במ"א פי' אליו שהיא תפלה שנק' עבודה שהיא לשם שמים וז"ש ואני תפלתי לך ה' דייקא. וזה הכח מיוחד לבנ"י שיכולין לכוון לבם לשמים כמ"ש תכין לבם כו'. וי"ל תכין כפשוטו כמו תקשיב אזניך שבכחו ית' יכולין בנ"י לכוון לבם אליו ית' וזה בכח התורה כמ"ש לכל אשר יקראוהו באמת. ואין אמת אלא תורה שבכח עסק התורה זוכין להיות איש אמת. ובנ"י הם היפוך האומות דאתמר עלייהו מה דעבדין לגרמייהו עבדין אפי' כשעושין דבר טוב. ובנ"י מהופכים שאפילו בבקשת צרכיהם כוונתם רק לש"ש וז"ש בכל קראנו אליו. וכן תפלתי הגם שהיא לצורכי. לך ה' ובאמת עוה"ז הוא עלמא דשיקרא. רק לבנ"י כתיב תתן אמת ליעקב והוא בכח התורת אמת. ולכן צריכין לסמוך ק"ש שהיא תורה לתפלה וזהו יקראוהו באמת. ובזה אלקים קרובים אליו שלכל דבר יש שורש בתורה דכולא באורייתא איברי. וע"י התורה מתקרב הכל להשורש. וכתי' אשרי תבחר ותקרב. וכן אשר בחרתנו מכל העמים ביצ"מ ואח"כ וקרבתנו מלכנו הוא בקבלת התורה שקרבנו לשמו הגדול. אבל האומות רחוקים מן האמת לכן איתא במד' שאין באין אליך בלב שלם שא"א להיות תפלת אמת לאמיתו רק לבנ"י עם קרובו:

במצות ואהבת את ה"א מקשים החוקרים איך שייך ציווי על אהבה. אבל באמת היא מתנה מן השמים וע"י תורה ומצות יכולין לעורר האהבה. והנה שבת נק' מתנה טובה כי השבת הוא בחי' אהבה. כמ"ש בספרים כי בימי המעשה עיקר ביראה ובש"ק באהבה ע"ש. וע"י היראה בימי המעשה זוכין בש"ק לאהבה. וכמו כן ע"י אהבה שבשבת יש להוסיף היראה בימי המעשה כענין שאמרו יראתי מתוך שמחתי ושמחתי מתוך יראתי. [רמז להנ"ל כי השבת כל מעשיו כפולין כדאיתא במד' קרבנו כפול. עומר. לחם משנה ע"ש. והוא כמ"ש ז"ל העובד מיראה לאלף דור ומאהבה לאלפים. הרי אהבה כפול מיראה]: