שפת אמת, דברים, האזינו ז׳

תרנ"ד

בפסוק זכור ימות עולם כו' חלק ה' עמו כו'. דכ' נעשה אדם כו'. ואיתא כי האדם כלול מכל הברואים לכן נקרא עולם קטן. והקב"ה וב"ש שיתף עצמו ונתן בו חלקו כמ"ש ויפח באפיו. ובשעת הפלגה נתברר חלק ה' עמו ונבדלו בנ"י מן האומות כמ"ש אתה בחרתנו כו' ושמך כו' עלינו קראת. וע"ז איתא בתד"א על הקב"ה עשיר ושמח בחלקו. כי עשירות הוא תוספות נכסים מבחוץ והוא מותרות. אבל איזהו עשיר השמח בחלקו בזה העשירות ששייך לו לחלקו. והקב"ה שהכל שלו. אבל שמח באותן הדביקין בו. וזהו מדת יעקב כמ"ש אנכי איש חלק עשו איש שעיר שמתדבק במותרות שהשערות הם מותרות. אבל יעקב אבינו אינו מתדבק בחיצוניות כדאיתא במד' שבכל שנה ביו"כ מתנקין בנ"י כמ"ש לטהר אתכם. לכן יעקב איש חלק חלק ה' עמו. וזהו עיקר עבודת בנ"י להתדבק בשורשם ולצאת ממאסר הגוף והטבע. וע"ז כתיב זכור ימות עולם. והרמז לזכירת יום השבת להעלות ימי המעשה בפנימיות השבת. בינו שנות להעלות ימי השנה ביו"כ שהוא שבת שבתון. וכמ"ש במד' ימים יוצרו ולו אחד בהם הוא השבת ויוהכ"פ. לכן שבת וישראל מעידין זה על זה כמ"ש במ"א. ולכן אחר יוה"כ נסע עשו לדרכו שעירה ויעקב נסע סוכתה. שנתברר להיות חלק ה' ושמח הקב"ה בחלקו כמ"ש בזוה"ק:

בפסוק שימו לבבכם כו' כי היא חייכם כו' כ' רש"י צריך אדם לכוין לב ואוזן וכ"כ בצורת הבית כו' ע"ש ובספרי. והענין הוא כי ציור התורה וציור הביהמ"ק וציור ישראל הכל אחד. ולזה ניתנו המצות לצרף רמ"ח [אברים] ושס"ה [גידים] שבאדם. וזאת עבודת האדם בעוה"ז לישר ולכוין כל האברים אל התורה בכח המצות. וזהו הרמז מצות צריכות כונה שהתכלית הוא לכוין ולסדר ציור האדם ולהיות כלי מוכן. ולעתיד יתגלה לאדם אור התורה כפי הכנת הציור בעוה"ז. וע"ז אמרו עוה"ז דומה לפרוזדור שכל חיי האדם בעוה"ז לתקן עצמו בפרוזדור. וז"ש כי היא חייך ואורך ימיך קאי על שימו לבבכם. כי שימו לשון סידור וכוון. והבריאה בעוה"ז הוא רק על זה הסידור והכנה הנ"ל. וקצרתי כי כבר כתבתי מעין זה: