שפת אמת, בראשית, תולדות כ״ז

תרנ"ז

ב"ה

בענין הבארות איתא בזוה"ק דחפרו הבארות לאתתקפא במהימנותא. פי' ע"י האמונה שיש לכל הדברים שורש ודביקות בחי החיים יכולין למצוא בכל מקום מעין הנובע וכל הבארות רומזים לנפש האדם בעצמו שהוא עולם קטן וכתיב וייצר כו' האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים. הנשמה דבוקה בחיים. ונק' נשמת חיים כמו מעין נובע שנקרא מים חיים. והקב"ה הדביק הנשמה בגוף ויהי האדם לנפש חיה היח התפשטות מן הנשמה בנפש וגוף האדם. ורשימה זו טמונה בגוף כמו המעין תחת הארץ. וכפי היגיעת בשר יכולין לחפור הבארות. והגשמיות מכסה הבאר כמו עפר שמכסה המים. וכמו שיש בארץ מקומות מעיינות ותהומות יוצאין בבקעה והר שכתוב בשבח ארץ ישראל. כמו כן בנפשות נבדלו זרע ישראל שבהם יש מעין נובע ביותר. ובאמת הוא בכח האבות שחפרו הבארות כמ"ש באר חפרוה שרים. וע"ז כתיב שתה מים מבורך. הוא בחי' נפש חי' כמו בור שמכונס בו המים. ונוזלים מתוך בארך היא נשמת חיים עצמה שהיא מים חיים בעצם כמ"ש לעיל:

בפסוק וימצא מאה שערים. הגיד אמו"ז ז"ל כי אלה המאה שערים נפתחים בכל יום בכח מאה ברכות וכ"ה בריקאנטי ע"ש. והנה בזה נתקיים הפסוק מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. ולכן יצחק עמוד היראה נגלה לו המאה שערים כמו שדרשו חז"ל בפסוק מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה. ואמרו אל תקרי מה אלא מאה. כמו כן מה רב טובך הוא מאה. וגמר אומר כי אם ליראה שע"י היראה זוכין לקבל הברכות שהם צפון ליראיו. ונמסר מפתחא דמאה ברכאין ביד האדם. כדאיתא בזוה"ק לך. ריש הסדר. ולכן ה' אלקיך שואל מעמך. כי משמים רוצין להשפיע כל הברכות תמיד רק שיהי' אדם כלי לקבל הברכות והוא בכח המאה ברכאין:

בענין הברכות שקיבל יעקב איתא בזוה"ק מ"ט ברכאין דעשו נתקיימו ודיעקב לא נתקיימו. משום שהניח אותן לעלמא דאתי כו'. והענין הוא כמ"ש בזוה"ק ויברך אלקים את יום השביעי כיון דלא אשתכח בי' מנא מה ברכתא אשתכח אלא כולהו ברכאין בשביעאה תליין פי' שהוא מקור הברכות וא"י להתגלות בגשמיות כמו כן אלה הברכות הם שורש כל הברכות וא"י להתגלות בעוה"ז. ולכן בשבת שהוא מעין עוה"ב כתיב יהאכלתיך נחלת יעקב שהם נמצאים רק שאין לנו פה לאכול כי הם רוחניים. ובזכות השבת כתיב והאכלתיך בכח הארת הנשמה יתירה וקדושת השבת מתגלים ברכות יעקב: