שפת אמת, בראשית, תולדות כ״ה

תרנ"ה

ב"ה

בענין הבארות דכתיב סתמום פלשתים וימלאום עפר כו' עשק ושטנה כו'. דהנה כתיב ואד יעלה כו' והשקה כו' וייצר כו' האדם עפר כו' ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה. שנתן הקב"ה הנשמה לאדם שבכח הנשמה יחי' גם את הגוף. כי הכל בחכמה עשה. ונמצא גם בגוף חיות מוצנע ומוטמן. כי הד' יסודות הם דבוקים בשורש. ולכן כתיב מקודם והשקה מלשון דביקות וחיבור. ומאדמה זו ברא הגוף. אך שלתקן הגוף צריכין עזר להוציא מכח אל הפועל החיות הגנוז בו וזה עיקר עבודת האדם בעוה"ז כי הנשמה קדושה. אבל הגוף צריכין לתקן ולהמשיך חיות הנשמה בגוף שהוא עפר. ואז נעשה באר. ולכן כתב בזוה"ק שעתה בכח מצות תפילין וציצית יכולין לחפור הבאר ורזא דמהימנותא ע"ש. כי זה פי' אמונה להתדבק הכל אל שורש החיות. ורמ"ח ושס"ה מתקנים האיברים והגידים שיאיר על ידיהם הארת הנשמה בגוף. ועיקר הכל בכח אות ברית קודש שניתן לבנ"י מעין חתום. ובהסרת הערלה. כי הערלה היא מקום שאין החיות מהנשמה יכול להאיר שם. והוא חלקו של נחש עפר לחמו. ויש רמז במסורה וימלאום עפר. וכתיב בדוד וימלאום למלך. אותן ערלות פלשתים. לרמוז כי וימלאום עפר דהכא בכח הערלה שהיא עפר בלי חיות. וי"ל שהג' בארות הם אלה הג' מילה פריעה ואטיפי דדמא. ולכן מקודם אמרו לנו המים כי הערלה נכרתת לגמרי. אח"כ ויריבו גם עלי' היא פריעה שצריכין להפרישה ולהרחיקה. ואח"כ מתגלה אות ברית קודש. והיא רחובות. ואטיפת הדם היא הסרת פסולת שמתערב ע"י בשר הערלה. ואיתא במדרש ד' בארות חפר נגד ד' דגלים וי"א ה' נגד חמשה חומשי תורה כו'. ונראה כי הוא בחי' תיקון הגוף והנשמה. ד' יסודות בגוף וה' חושים שהם בכח הנשמה. וכמו כן בציצית מתקנים מלבוש הגוף בד' יסודות שעליהם רמז הד' ציציות וכמו כן בכלל הד' דגלים. ובתפילין מתקנים הה' חושים בה' בתים כדאיתא בספרים של ראש הד' חושים שבראש. ושל יד חוש המישוש שהוא ביד. ואיתא בגמ' הוקשה כל התורה לתפילין. רמז לה' חושים בכח הנשמה שהיא מעין חמשה חומשי תורה כנ"ל:

במדרש ויתן לך האלקים יתן לך אלקותו כו'. הגם כי הפסוק מסיים מטל השמים ומשמני הארץ. אך הכוונה שצריך איש ישראל לקבל אלקותו ית"ש מכל נמצא שבעולם. והיינו דכתיב ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך נפשך מאודך לקבל אלקות מכל הדברים. כי חיות הכל מהקב"ה ואפס זולתו והוא הברכה שיתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ בכל זה תמצא אלקותו ית"ש. ובאמת דורש המדרש אח"ז מטל השמים כו' על מנחות ונסכים וקרבנות. והכל ענין אחד להראות כי בביהמ"ק ע"י הקרבנות נתקרבו כל הדברים האלה אל השורש. וכל זה עדות כי בכל מקום מלא כל הארץ כבודו. וממשמע שנאמר משמני הארץ. שנמצא דברי חפץ בעוה"ז אפי' בארציות ממש. אך שצריכין להוציאו מכח אל הפועל והכל בחכמה עשה. ולכן צריך הארץ כמה עבודות חרישה זריעה קצירה כו' עד שנעשה מאכל. להראות כי בכח עבודת האדם יכול להוציא מאכל ונצוצי קדושה הגנוזים בעוה"ז. ובאמת מטל השמים ומשמני הארץ רומז לתורה שבכתב ושבעל פה והוא בחי' הנשמה והגוף: