שפת אמת, בראשית, לך לך ט״ז

תרמ"ח

ב"ה

ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים אלקי אברהם כו' והיה ברכה בך חותמין. כי הג' אבות הם עמודים שכל בני ישראל עומדים עליהם כמ"ש במדרש אם חומה היא נבנה עלי'. ע"ש. דגם נח הי' צדיק לשעה בדורותיו. אבל מהאבות התחיל בנין חדש קבוע לעולם וכל מעשיהם היה בכללות כל בנ"י והניחו אלקות בנפשות בנ"י וכמ"ש בוחרים בדרכיהם ועי"ז עושין כמעשיהם ובך חותמין כי כחו של אאע"ה הוא חותם ברית מילה שחתם בבשרינו והוא יותר מכל האותות כמ"ש בטור ה' מילה שהוא דבוק בגופינו ממש. וע"ז נאמר שימני כחותם על לבך. חותם על זרועך הוא בחי' יצחק והוא התפילין דכ' וקשרתם שצריך קשירה בעקידת יצחק ידכה יד כהה עזה כמות אהבה כדכ' בזוה"ק כקשיא דפרישא דנפשי' מגופי' ע"י שחותם זה בבשרינו ממש הוא קשה כשאול קנאה דכ' ביצחק ויקנאו בו. רשפי' רשפי אש בחי' בית יעקב אש. שלהבת הוא יוסף עם השבטים. וכל אלה הניחו אותות ורשימות בנפשות בנ"י לדורות לכן נקראו אבות. והקדים הכ' לך לך כו'. שגם זה הניח אאע"ה לדורות בבנ"י כמ"ש זכרתי לך חסד נעוריך כו' לכתך אחרי במדבר. וכפי מה שמקוים זה בכלל ובפרט בכל א' שמרחק עצמו מגשמיות כך זוכה לכחות אלו אלקי אברהם יצחק יעקב. וזה היה מתקיים בשלש רגלים שנמשכו בנ"י אחריו ית' וחל עליהם אלקות הנ"ל. וכ' אשר אראך שזוכין עי"ז לראות פני ה'. וכן הוא בש"ק מעין זה ע"י ששובתין ממלאכות זוכין להארה עליונה מעין עוה"ב. ולכן הם הג' סעודות נגד הג' אבות ונקראו סעודתא דמהימנותא כי ע"י האמונה הנ"ל שמבטלין כל המעשים והוא בחי' לך לך. מתקיים ואעשך כו' בחי' אלקות מהג' אבות:

עיין ברמב"ן שהקשה למה לא הקדים הכ' שהי' אברהם צדיק כמו בנח. אבל אין זה קושיא כי עיקר שלימות אאע"ה הי' אח"כ שנשתנה להיות נימול ונעשה ברי' חדשה כדכ' ואעשך ע"ש במדרש. והלא צוהו לך לך כו' שהורה לו דרך חדש לגמרי. ואיך יתלה הכ' כחו של אאע"ה במעשיו הקודמים. אך זה אמת על ידי שהי' לו אהבה רבה אליו ית' זכה להמשיך דרך חדש לעולם. אבל עיקר בחירת השי"ת בו בזכות מה שעשה אח"כ וזכות בני ישראל היוצאים ממנו:

במדרש ואתה את בריתי תשמור. אם ישמרו בניך המילה ירשו הארץ כו' ויש גורסין ג"כ אם ישמרו בניך השבת כו'. הענין הוא כמ"ש בכמה מקומות כי ארץ ישראל הוא המקום הכולל כל המקומות כדכתיב מציון מכלל יופי. והוא בחי' אבן שתי' שמשם הושתת העולם. ולכן חל עליו שמו ית' והוא כלי מחזיק ברכה בעולם ונקרא שלום. וכמו כן בנפש המילה שלא נקרא אאע"ה תמים עד שמל. והוא כולל כל הנפש. והוא כלי מחזיק ברכה בנפש ועושה תולדות כי שם צוה ה' את הברכה. וכמו כן שבת כולל כל הזמן וששת ימי המעשה ונקרא שלום ובו הברכה על כל הזמנים. ובאמת בכל דבר יש בו נקודה שמשם נמשך דביקות אל השורש למעלה וזו הנקודה היא גנוז כמ"ש סוד ה' ליריאיו לכן סוד המילה ערלה חפיא עליה ונתגלה רק לבני ישראל וכן בש"ק אות היא ביני כו' וגוי שמל או ששבת חייב מיתה. וכ"כ מכנף הארץ כו'. שהיא הנקודה שמכנף ומאחד הכל צבי לצדיק שהוא היסוד עולם והוא נסתר כדכתיב רזי לי כו'. והכל ענין א' לכן דרשו חז"ל חמוקי ירכיך כמו חלאים כו' על השיתין. כי כמו שהוא בנפש כך הי' מתעורר בבית המקדש כנ"ל: