שפת אמת, בראשית, חיי שרה י״ב

תרמ"ב

ב"ה

במדרש יודע ה' ימי תמימים כו'. כי ידיעת השי"ת הוא על דבר של קיימא. והיינו אם דבוק בשורש העליון כי לכל תכלה ראיתי קץ. והצדיקים שכל מעשיהם בדביקות יש למעשיהם קיום לעולם וז"ש כי ידעתיו למען אשר יצוה כו' עי"ז שהי' מעשיו תיקון על כל הדורות חל עליו ידיעת השי"ת. וז"ש יודע ה' ימי תמימים עי"ז שנחלתם לעולם כו'. כי הנה הזמן הוא הטבע לכן יש לו קץ. ותמימות הוא על מה שאין לו הפסק. וזה השכר שנותנין לצדיקים שמקיימין העולם שנברא בעשרה מאמרות. כי אם הי' נברא במאמר אחד הי' האחדות ניכר בעולם. ועתה עבודת הצדיקים להעלות הכל אל האחדות והשורש. לכן כתיב ויהיו חיי שרה קכ"ז כו' שני חיי שרה. פי' כלל ופרט וכלל ששורש הימים למעלה באחדות וכשבא לעוה"ז בזמן. הצדיקים חוזרין ומעלין הפרטים אל הכלל כנ"ל:

בפסוק ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק כו'. פירוש מה שהי' מיוחד אליו דכתיב לך לך מארצך. פי' דיש עבודה בכלל ובפרט וזה נוהג בכל עובד ה' כמ"ש בר"מ פ' וארא דצריכין מקודם לעבוד השי"ת בכלל אף שא"י כלום רק לעבוד לה' אחד. ואח"כ צריך האדם לידע ולהבין כמ"ש דע את אלקי אביך ועבדהו. וזה מיוחד לבנ"י עם ה'. ומתוך העבודה בכלל שעבד אברהם אע"ה להשי"ת נאמר לו לך לך לבחי' פרט הנ"ל. וזה אשר לו. נתן ליצחק. וסיום הפסוק כ' כבר במ"א:

בענין אמונת אליעזר שכתב במדרש ששרת הצדיק באמונה. שדרשו חז"ל אלי כתיב שביקש עילה לתת בתו. אעפ"כ ראינו שהתפלל להשי"ת הקרה נא לפני כו'. ואדרבא ע"י שהבין שיש לו נגיעה. התפלל להשי"ת שיעשה השליחות באמת ויצליח: