שפת אמת, בראשית, וישלח כ׳

תר"נ

ב"ה

במדרש ויותר יעקב לבדו אין כאל ישורון כו' מי כאל ישורון כו' שבכם כו' מה שעתיד הקב"ה לעשות עשה מקצתו בעוה"ז ע"י הצדיקים כו' מה הקב"ה ונשגב ה' לבדו. יעקב ויותר לבדו כו'. הענין הוא דכתיב מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים כו'. ובמדרש שם. הקב"ה רחוק וקרוב כו'. פי' הקב"ה שהוא רחוק ונעלם וגבוה מכל גבוה הוא הכל יכול ליתן חלק אלקותו ית' להדבקים בו כמ"ש חלק ה' עמו. וכ"כ עין לא ראתה כו'. ולעתיד שכ' ונשגב ה' לבדו אז לא יהי' מציאות בעולם רק לבני ישראל עם קרובו כמ"ש יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. שיהי' להם דביקות באלקים ממש יותר מהמלאכים. אכן גם בעוה"ז נמצא בעולם שנה נפש שיש צדיקים שיכולין בעוה"ז להתדבק במה שעתיד להיות. וכמו כן בזמן בש"ק הוא מעין עוה"ב. וכמו כן בעולם בא"י וביהמ"ק היה התגלות אלקות בעוה"ז ובאמת נמצא בכל איש ישראל חלק אלוה ממעל רק הצדיקים יכולין להוציאו מכח אל הפועל. ויעקב אע"ה דכתיב בי' תתן אמת ליעקב הי' לו דביקות בשורש האחדות כמו שיהי' לעתיד ונשגב ה' לבדו ואמרו חז"ל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים שכתיב והאכלתיך נחלת יעקב. הוא כנ"ל שבש"ק יש התגלות אלקות. וכ' והאכלתיך לומר כי נמצא זאת בישראל תמיד רק שאין לנו פה לאכול ובש"ק דכתיב ביום השבת יפתח נפתחו לבות בני ישראל ויכולין להתדבק בנחלת יעקב:

ובמדרש ויבוא יעקב שלם בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע כו'. כבר כתבנו כי שש צרות הוא בששת ימי המעשה. ושבת הוא יום מנוחה שאין בו תערובות רע כלל. ויתכן לפרש שש צורות כי בכל יום הוא צורה והנהגה מיוחדת דכתיב ימים יוצרו. וכ' וייצר הרבה יצירות. ובשבת ולו אחד בהם שהוא הצורה הפנימיות אמיתיות דבוקה בחי החיים. אך א"י לבוא לזו הצורה השלימה רק ע"י עבודת ימי המעשה. כאשר ראינו ביעקב אע"ה שהי' לו כמה יגיעות עם לבן ועשו. ואלה המלחמות היו בחי' שם יעקב עד שזכה אח"כ לשם ישראל והוא מיוחד ליום השבת. וע"ז נאמר בשבע לא יגע בך רע ששם אין שום מגע נכרי כלל. ובזוה"ק כתיב מלאכיו יצוה לך וכתיב חונה מלאך ה' דא שכינתא ע"ש. מלאכיו יצוה הוא בימי המעשה לכן כתיב בכל דרכיך כי האדם נק' מהלך. אבל בש"ק דכתיב אל יצא איש ממקומו והוא כמלאך שנק' עומד והוא באמת מתנה טובה שהוא מעין עוה"ב כי בעוה"ז האדם נק' מהלך שאינו בא אל השלימות כי לכן מלאך נק' עומד שהוא בתכלית שלימות שלו. אבל האדם הולך תמיד כל ימי חייו ממדריגה למדריגה. אך בשבת ניתן מתנה לבנ"י להיות להם השלימות כנ"ל ואז חונה מלאך ה' שהוא יום מנוחה [והרמז דכתיב ויחלצם ז"ש בשב"ק והחליצנו] ועל ב' בחי' הנ"ל כתיב שרית עם אלקים ואנשים. אנשים בימי המעשה. ובשבת עם אלקים. ובאמת הכל סייעתא דשמיא כדאיתא במד' בשיתא אנא קאים בשבע אני קאים בהון. בחול מלאכיו יצוה כו' ובשבת חונה כו'. וכ' ה' אלקיך מתהלך כו' להצילך ולתת אויביך לפניך הם ג"כ ב' בחי' הנ"ל. להצילך הוא בימי המעשה. ולתת אויביך לפניך הוא בשבת קודש שורש העליון. וכן הי' ביעקב מקודם הצילו השי"ת מלבן ועשו. ואח"כ כשגבר על השר הי' בחי' לתת אויביך לפניך שממילא הוכנע עשו תחתיו. וכן הי' ביצ"מ שהצילנו הקב"ה ואח"כ בקי"ס הי' בחי' לתת אויביך לפניך לכן כתיב והנה מצרים נוסע שרן של מצרים אח"כ וירא ישראל כו' מצרים מת הוא השר כנ"ל: