שפת אמת, בראשית, וישלח ט״ו

תרמ"ה

ב"ה

התקין עצמו לדורון למלחמה לתפלה. הם ג' הענינים שצריכין לכל אדם בעבודת השי"ת להלחם עם הסט"א. מצד זכרון חסדי השי"ת הוא מדת אברהם אע"ה ומכח אהבה זו יכולין לכבוש היצה"ר. וג"כ צריכין להכין בגבורה מצד יראת ה' ופחד הדין בחי' יצחק. והעיקר מצד סייעתא דשמיא בתורה ותפלה שהוא בחי' יעקב אבינו. ובמ"א כתבנו כי גם לעומת זה עשו הכין עצמו בכל אלה הדרכים. שהיצה"ר מזיק מצד הקירבות ומצד הרציחה. כמ"ש מיד אחי מיד עשו. ופירשו המפרשים על ב' אופנים הנ"ל. וגם מכחות הטומאה כאשר המשיך השר שלו להלחם עם יעקב. וג' אלו הם בחי' ע"ז וג"ע וש"ד. ג"ע הוא שיהי' הדביקות והתקרבות רק במדה כפי מה שחקק הבורא ולא יותר. וש"ד הוא המלחמה. וע"ז הוא האמונה למשוך כחות הקדושה. היפוך מהרשעים שמושכין כחות הטומאה. והצדיקים הקב"ה עוזר להם מן השמים כאשר ראינו שהקב"ה הזמין ליעקב אע"ה המלאכים כמ"ש ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים. וכמ"ש ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. ולא כתיב ישלימו רק הקב"ה כביכול בעצמו ישלים אותם עמו. וכאשר הלך יעקב אע"ה לדרכו שהיא התורה שנקראת דרך והוא הדרך המיוחד ליעקב אע"ה. הזמין לו הקב"ה המלאכים. עד שעשו עצמו נהפך לאוהב וירץ לקראתו כו':

בפסוק קטנתי כו' ועתה הייתי לשני מחנות. דיש לתמוה מה שנתיירא יעקב מעשו ואח"כ נתאבק עם המלאך שלו ולא יכול לו. אך שם כתיב ויותר יעקב לבדו. שיעקב אבינו ע"ה בעצמו כחו גדול מאוד. והוא האדם המיוחד שברא הקב"ה בעולם כמ"ש ז"ל צורתו חקוקה תחת כסה"כ. והי' מלחמה זו עד השורש כי זה לעומת זה עשה אלקים. ויש לעשו ג"כ שורש במקום גבוה. וכמ"ש ז"ל שהעלו אבק עד כסא הכבוד. ויעקב תיקן כל המקומות מתהום רבה עד רום רקיע. וזהו השלשה שמות יעקב ישראל ישורון. יעקב בעוה"ז ע"ש וידו אוחזת בעקב עשו. וישראל הוא המדריגה הגבוה. וישורון הוא ליישר כל המקומות שנקרא בריח התיכון והוא האדם הישר דכתיב האלקים עשה האדם ישר. וכתיב מגיד דבריו ליעקב. דבריו הוא הנהגה שהקב"ה מנהיג העולם. חוקיו ומשפטיו לישראל הוא התורה שנעלמה מעיני כל חי. והם ב' הכחות שלו בעוה"ז ובעולם העליון השורש שלו. בחי' תורה שבכתב ושבעל פה. וע"ז כתיב לא עשה כן לכל גוי שאין להם דביקות בהנהגות השי"ת ובהסדר הישר שעשה הקב"ה בעולם כו'. ומשפטים בל ידעום היינו שגם בשורשם למעלה אין להם חלק במשפטי התורה. וב' אלו המלחמות הוצרך יעקב אע"ה לעשות כמ"ש שרית עם אלקים ועם אנשים כו'. אבל בעבור הדורות שלאחריו הוצרך יעקב להקטין עצמו. וזה הי' הכוונה כי במקלי כו' והי' לו אז בחי' עצמותו והגדלות שלו. ועתה הייתי לשני מחנות ולא רצה לפרוש עצמו מתולדותיו ולכן נתיירא. וע"ז מסיים ואתה אמרת היטב איטיב עמך שהוא הכלי שהקב"ה מטיב על ידו עם כל הברואים כמ"ש מחדש בטובו. והוא התורה שהיא בחי' יעקב ושמתי את זרעך כו'. לכן הוצרך להקטין עצמו בעבורם כנ"ל. וכל מה שהכין יעקב אבינו כך יש התדבקות לבני ישראל ולא יותר. ולכן כתיב ויזרח לו השמש והוא צולע על ירכו על כן לא יאכלו בני ישראל כו'. פי' ההארה שהי' לו אז. ואותו הגיד ניתק ממקומו. ע"כ לא יאכלו. כי דבר זה לא היה במחרה. ואדרבא כתיב ויזרח לו השמש משמע שאז דוקא קיבל עיקר כוחו שנקרא שמש. והוא הסימן שא"א לתקן זה הגיד ע"כ לא יאכלו:

וחז"ל דרשו בפסוק ויקרא לו. הקב"ה קראו ליעקב אל. אתה אלוה בתחתונים. כי קריאה הוא לשון מינוי כמ"ש בגמרא ויקרא לאור יום קריא רחמנא לנהורא ופקדי' אמצוותא דיממא כו' כן המשכת אלקות לתחתונים הוא ע"י יעקב אע"ה. וז"ש שצורתו חקוקה והוא הסולם שעולים ויורדים בו כחות אלקות שנקראו מלאכים:

במדרש על שליחת המלאכים מביא הפסוק מחזיק באזני כלב. דמיך הי' ועוררהו כו'. נראה דחז"ל למדו מפסוק דכתיב ושכח כו' אשר עשית לו ושלחתי ולקחתיך והיא שלחה אליו את דבורה נראה דהי' נשכח אצל עשו השנאה. וי"ל ע"ד הרמז בפסוק כאשר ילדה את יוסף שהוא בחי' הזכירה ממילא נפל עשו בשכחה. כי כשזה קם זה נופל לכן אמר שלחני כו' וכ"כ במחיית עמלק זכור אל תשכח שבזה תלוי מחיית זרעו של עשו. ומה ששלח המלאכים לפי פשוטו יתכן לומר כיון שהקב"ה הבטיחו והשיבותיך אל האדמה הזאת הי' בטוח שישלים עמו עתה בדרך: