שפת אמת, בראשית, וישב כ״ג

תרנ"ג

ב"ה

במדרש בזעקך יצילוך קבוציך כינוסו וכינוס בניו הצילו מיד עשו. כבר כ' במ"א כי עיקר ההצלה הוא להוציא כח הנצוצים השייכים אל האדם והמה מפוזרים. וכשמתכנסין כל הנצוצות ממילא כולם ישא רוח כו'. והנה בפרשה הקודמת כתיב תולדות עשו. ואח"כ המלכים אשר מלכו באדום. ובפרשה זו כתיב תולדות יעקב יוסף וענין יהודה. וביאור הענין הוא כי יש בחי' בן ובחי' עבד. בכלל ובפרט. נשמות בני ישראל שנקראו בנים למקום וזהו שורש האבות. ויש ג"כ בחי' עבדים שהרי נאמר בעבור אברהם עבדי. וב' הבחי' הנ"ל הוצרכו בירור. ותולדות עשו היו הפסולת מבחי' בנים והמלכים היו בירור הפסולת מבחי' עבדות. ויוסף ויהודה. הם ב' בחי' הנ"ל. ביוסף כתיב תולדות יעקב יוסף ובן פורת יוסף. ויהודה קיבל המלכות והוא בחי' עבד. ולכן יש משיח בן יוסף הבן יקיר לי אפרים. ויש משיח בן דוד ועליו נאמר הנה ישכיל עבדי. [והמשכיל יעמיק ויבין שורש הדברים] והשבת כולל ב' בחי' הנ"ל. והם בחי' זכור ושמור. ולכן נקראת נחלה ונק' מתנה. נחלה היא שאין לה הפסק והוא כח הבן בתולדה. ומתנה היא מה שאדם זוכה ע"י עבודתו באמונה ותליא בעבודת האדם ויכול להתעלות ביותר הרבה מאוד. ויוסף ויהודה ביררו והוציאו אוכל מתוך פסולת מידו של עשו ואלופיו. ועל ב' אלו ביקש. הצילני כו' מיד אחי הוא בחי' התולדות שהי' לו כח מיצחק אבינו. ומיד עשו הוא כחו בעצמו על חרבך תחי' והוא כח המלכות. וכתיב ביהודה ידיו רב לו שהוציא בלעו של אותו רשע שאמר יש לי רב וכ' והידים ידי עשו. ולבסוף יתקיים ורב יעבוד צעיר וכתיב בדוד צעיר אפרתי [וב' בחי' הנ"ל יש לרמוז ג"כ במ"ש המד' יש ששמותיהן נאים ומעשיהם נאים כו'. עשו. שמו נאה הוא הכח שהי' בתולדה בו. ומעשיו כעורים. והשבטים הוסיפו בכח עבודתם על הכח שהי' בהם בתולדה כנ"ל]:

בענין הפרשה המלוך תמלוך עלינו כו' ויוסיפו כו' שנוא אותו כו'. כי מדריגת יוסף היא למעלה משאר השבטים כידוע. ולכן לא עמדו על דעתו. ובחי' יוסף הוא כמו בחי' השבת דאיתא בזוה"ק כיון דלא אשתכח בי' מנא מה ברכתא אשתכח בי' והשיב דכולהו ברכאין בי' תליין. כמו כן לא הי' ניכר כח יוסף בעוה"ז אבל כל הנהגת העולם בו תלוי. ולכן הראה להם בחלום השני שמש וירח וכוכבים משתחוים לו. פי' הנהגת סדר העולם הכל תליא במזל העליון. שמש ירח כוכבים רומז לג' תפלות שחרית מנחה ערבית. וכל שורש התפלות לבטל שינוי הזמנים אל השורש. ולכן יש ח"י ברכאין למשוך חיות מחי עולמים. וזהו משתחוים לי שכל הסדר תלוי בכח שלמעלה מהטבע. וכל הכריעות והשתחויות בתפלה לחבר עוה"ז בחי עולמים. בכח ח"י חוליות שבשדרה. והכל כח יוסף הצדיק. ולכן אחר שהגיד להם זה החלום לא כתיב תוספות שנאה. רק ויקנאו בו אחיו כי ראו שכחו למעלה מהם. כי השבטים הם קיום העולם וי"ב מזלות. ויוסף למעלה מזה הסדר והכל תלוי בו כנ"ל. והנה בחול יש ג' תפלות הנ"ל שהוא חיבור ב' העולמות. ובשבת יש מוסף. והוא בחי' יוסף הצדיק שבשבת מתגלה הנהגה עליונה למעלה מהטבע. וזה הרמז שהוא למעלה מג' בחי' שבימי המעשה. גם הג' תפלות בכל יום הוא לתקן הנפש רוח נשמה שבאדם לדבקם בשורשם. ובשבת תפלת מוסף על נשמה יתירה. לכן נק' מוסף. וכמו כן הקרבנות במקדש שהיו מעלין הכל להשורש. ובשבת קרבן מוסף שהיא למעלה מעולת התמיד בחי' יוסף למעלה מסדר הטבע כנ"ל: