שפת אמת, בראשית, וישב י״ח

תרמ"ח

ב"ה

וישב יעקב כו' ובמדרש המוץ והתבן מדיינים כו' דכתיב מאלמים אלומים בתוך השדה כו' דחז"ל אמרו אברהם קראו הר ויצחק שדה ויעקב בית. והם בודאי שלשה תקונים זה אחר זה כי אברהם הי' הראשון כדכתיב ימצאהו בארץ מדבר שהי' העולם תהו. והוא הי' המתקן הראשון שמקודם צריכין לבער הרע ולהיות מוכן לקבל צורה. ואח"כ בחי' שדה כמ"ש האר"י ז"ל בתוספות שבת לכה דודי נצא השדה שבחול נק' מדבר. ובבוא הארת השבת נעשה בחי' שדה הראוי לזריעה. אכן השבת עצמו הוא בחי' בית נחלת יעקב. וג' אלו רמזם שלמה המע"ה הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה כו' אחר ובנית ביתך. והם נוהגים בכל עובד ה' שבתחלה הוא מדבר. ואח"כ כשזוכה להיות עובד ה' יש בו עוד פסולת עד שצריך לתקן העבודה להיות סולת נקי'. וכן הי' בדורות. דור המדבר. אח"כ כשנכנסו לארץ ישראל זבת חלב ודבש בחי' השדה. ואח"כ בנין בית המקדש. והנה יצחק הי' בחי' שדה ולכן הוצרך יעקב ובניו לברר התבואה מתערובת קש של עשו ואלופיו. [רמז וישב גי' שדה לפי חשבון אות ה'. י' וד'. כי בשדה נכלל שם הקדוש שד"י. ובחסרון היו"ד היא סט"א. ושדה הוא הכולל כל אלה וצריך בירור והתישבות] וכמו שיש י"א אלופים היו י"א שבטים כמ"ש אחד עשר כוכבים שהם עומדים לכלות אלופים אלו. והשבטים הם שערי הקדושה כמ"ש במ"א בפסוק זה השער לה' י"ב שערים שהיו במקדש. ויש י"א מיני הסתרות שאין מניחין לכנוס באלה השערים. ויוסף הוא השער שאין בו מגע נכרי. וכתיב קמה אלומתי וגם נצבה. והוא רמז הסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה כמ"ש וזה שער השמים. וכ"כ מי יעלה לנו השמימה ר"ת מילה שע"י שמירת אות ברית קודש מתעלה האדם ולא יוכל לשלוט בו מגע סט"א:

במדרש נסו ואין רודף כו' ערק רשיעא ולית דרדפין לי' וצדיקים ככפיר יבטח. ובודאי זה תליא בזה. כפי בטחון הצדיק אע"פ שהרשע רודף אחריו. כדכ' במדרש ראה כת של כלבים וישב לו ביניהם. אז וילך אל ארץ. כי כל רדיפות הרשע כדי שיבוא הצדיק לבטחון האמת. ואז נסו ואין רודף. כאשר ראינו שכל זמן שברח יעקב אע"ה ממנו רדף אחריו עם ד' מאות איש. וכאשר נתיישב יעקב הלך לו אל ארץ. ובודאי כל המעשים אלו שנכתבו בתורה הם דרכים הנוהגים בכל עובד ה' שמתחלה צריכין לברוח ולמצוא תחבולות להלחם עמו. ובסוף עיקר הכל הוא לבטוח בה'. ומכל המלחמות זוכין אח"כ לבוא לבטוח בה' והי' ה' מבטחו: