שפת אמת, בראשית, וישב ד׳

תרל"ד

ב"ה

במדרש כינוסו וכינוס בניו כו'. דהנה עבודת יעקב אצל לבן הי' בחי' ימות החול ימי עבודה ועתה וישב יעקב בחי' שבת קודש. והעצה ע"י הכינוס כדאיתא דאתאחדת ברזא דאחד. וכינוס בניו הוא יוסף כי בית יעקב אש כו'. פי' תורה שבכתב. כדכתיב כה דברי כאש כו'. אבל להמשיך חיות התורה בכל הנבראים [והיא בחי' תורה שבע"פ] הוא ע"י יוסף. ובית יוסף להבה. הוא העצה ע"י שמתאספין כל הכחות לנקודה הקדושה. עי"ז שורה קדושה. וע"י הלהבה מתגרשין עצות היצה"ר. וז"ש נסו ואין רודף רשע כו'. ע"י בחי' אין שאדם נתבטל לשורשו. עי"ז ממילא וילך כו' מפני יעקב אחיו. פי' ע"י הבושה מהתלהבות יעקב. ואא"ז מו"ר ז"ל פי' גמלים טעונין פשתן. דאיתא פשתן הוא בד בבד שנק' אלופים שכל אחד בפ"ע דבר מיוחד כו'. וכ"כ נפשות ביתו. וביעקב כתיב שבעים נפש. שעשו רוצה לעשות מכל דבר. התפשטות. להיות דבר בפני עצמו. ויעקב רוצה לקרב כל התפשטות לנקודה פנימיות להיות אחד. וכן בשבת מתקרבים כל הברואים לשורש החיות כדכתיב ויכל ביום השביעי מלאכתו. פי' ששבת קודש נותן האחדות לכל הברואים ועי"ז נעשים כלי להשי"ת כדאיתא כלי מחזיק ברכה הוא שלום:

וימאן ויאמר הן אדוני כו'. הוא עצה לכל אדם שיעלה על דעתו איך הי' ברשותו ית' שלא יהי' ברשות האדם לעשות שלא כרצונו. ואעפ"כ כל שתה תחת רגליו. ורק השי"ת מבקש יראתו כדכתיב מה ה' שואל כו' כי אם ליראה. וז"ש כי אם אותך באשר את אשתו כו'. לכן צריך אדם להתבייש לפניו ית'. ושלא יוכל לסור מרצונו. ואעפ"כ ישוב זה בא לו ע"י וימאן שמקודם צריך אדם לסור מרע בלי טעם. ועי"ז זוכה להשיג ולהבין האמת כדאיתא מי שיראת חטאו קודמת לחכמתו כו':

נראה כי יוסף זכה ע"י המכירה שנתבזה מהשבטים ויפשיטו כו'. וע"י שלא הרהר אחר השם ית' והאמין כי הכל לטובה. עי"ז וינס ויצא החוצה. שהי' לו סיוע שיוכל לבזות עצמו עבור רצון הבורא ית'. ויש ללמוד הרבה ממעשיות הללו שבתורה. איך לקבל כל הנהגות השי"ת בשמחה ואהבה. כי הוא נורא עלילה כו'. וענין מכירת יוסף נראה כי הי' לפלא בעיני השבטים איך הבדיל יוסף עצמו ואחד עשר כוכבים כו' הלא י"ב שבטי י"ה הם. ובאמת אין פתרון לדבר זה. אך השי"ת מסבב מסיבות שנעשו ב' בניו שבטים מנשה ואפרים. ושבט לוי נמנה בפ"ע. והכל הי' אז בלי פירוש. ויוסף נתעלה באמת שלא הי' בכלל השבטים כמ"ש נזיר אחיו:

אילו הי' ראובן יודע כו'. פי' שהאבות כל מעשיהם הי' תורה. לאשר בכל פעולתם השתתפו כח תולדותיהם ושיזכו זרעם אחריהם. וז"ש יצוה בניו כו'. פי' שיחבר מעשיו לתולדותיו כנ"ל. לכן נקראו אבות כדאיתא אין אבות אלא שלשה. ולכן זכו שמעשיהם כתובים בתורה. ובני ישראל הוגים ומבינים ומיישרין דרכם ע"י לימוד מעשיהם בתורה כנ"ל. ואם הי' ראובן יודע שמעשיו יהיו לימוד לדורות. הי' זה סיוע לחזק עצמו. ועל כתפיו הי' מוליכו כו'. לכן צריך כל אדם ליישב עצמו איך כל מעשיו נוגעי' לזרעו אחריו לדורות: