שפת אמת, בראשית, ויצא כ״ה

תרנ"ז

ב"ה

ויפגע במקום ויקח מאבני המקום. במדרש פגיעה זו תפלה מפני מה מכנים שמו של הקב"ה מקום שהוא מקומו של עולם. וזה יסוד התפלה כמ"ש חז"ל לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל כי עיקר עבודה של תפלה לברר כי הוא מקומו של עולם. וזהו ויקח מאבני המקום כמ"ש שהאותיות נקראו אבנים. והטעם כי הכל נברא בכ"ב אתוון דאורייתא. ואבן נקרא היסוד של הבנין. ובכל מקום נמצא יסוד ואבן שע"ז נברא אותו דבר. ויקח הוא כמ"ש בתורה לקח טוב נתתי לכם וישם הוא לשון סידור. ויעקב בכל מקום מצא היסוד ושורש האבן שהוא כח אלקות שנמצא שם. וכתיב עם אבני השדה בריתך שיש אבנים ואותיות מוסתרים וגנוזין גם בשדה ומדבר. ולכן כ' כשרדף לבן אחריו אמר לאחיו לקטו אבנים כי ירידת יעקב ללבן להוציא בלעו מפיו. וכשרדף אחריו הבין כי צריך עוד להוציא מאתו אבנים. וכמו שהי' במצרים ביזת מצרים וביזת הים כשחזרו לרדוף אחריהם בים. ושוב מצאתי בילקוט איוב שדרשו זה הפסוק על יעקב עם אבני השדה כו' וחית השדה השלמה לך שהרי השלים עמו אותו הרשע. וכ' יגר שהדותא שאותן האותיות התורה שנמצא באדם. הוציא יעקב מכח אל הפועל כנ"ל:

וידר יעקב נדר. במדרש מסורסת היא אותה הפרשה כו' דאיתא אין מוקדם ומאוחר בתורה. והטעם כי היא תורת אמת. ופי' אמת שבכל אות מהתורה נכלל הכל וכולל מה שהי' ומה שיהי' שהוא שמותיו של הקב"ה. וכמו כן יעקב הי' תורה כמ"ש תתן אמת ליעקב ולכן זה הנדר שהי' מיוחד ליעקב אע"ה בעצם אין נ"מ אי נדר בפועל אחר ההבטחה. אי מקודם. כי הוא בחי' עצמותו של יעקב לכן כתיב וידר יעקב נדר הגם שהכתוב מדבר בו כתב וידר יעקב כי זה הנדר הוא עצמו של יעקב. כדאיתא שהוא פתח בנדר וכל הנודר תולה בו ע"ש במדרש דאיתא הנודר כנודר בחיי המלך. ופי' נדר מלשון דירה כשהנדר באמת בכל הנפש יש לו דביקות בה' אלקים אמת. וזה הוציא יעקב מכח אל הפועל. כמ"ש וידר כו' לאמר. וכתיב אשר נדרת לי שם נדר. שלא הי' בכח אנושי להוציא אל הפועל בחי' נדר רק יעקב. ואיתא במדרש כל מקום שנאמר לי קיים לעולם ולעולמי עולמים. משום שבזה הנדר נתדבק בבחי' אמת והתורה כנ"ל: