שפת אמת, בראשית, ויגש י״ט

תרנ"ב

ב"ה

במדרש אחד באחד יגשו ורוח לא יבוא ביניהם כו' אנו מה איכפת לנו. ונגש חורש זה יהודה בקוצר יוסף. כי הנה מחלוקת ב' המלכים הי' רק לשם שמים שיוסף שם לי דרך לגלות כבוד מלכותו ית' בעולם. וכמו כן יהודה כי לה' המלוכה. כי בנ"י נבראו בעולם לברר מלכותו ית' כמ"ש עם זו יצרתי כו' תהלתי יספרו. ועיקר שכינה בתחתונים היתה רק הרשעים סילקו שכינתו ית' לרקיע. ולעתיד יהי' ה' אחד ושמו אחד ואמרו חז"ל וכי האידנא לאו אחד הוא רק לא כמו שאני נכתב אני נקרא. וזהו ענין תורה שבכתב ושבע"פ. ואין האחדות בשלימות בבחי' הקריאה בע"פ. ולכן יש כח י"ב שבטים שהם ד' דגלים כמ"ש כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם. וע"י הדגלים מגינים השבטים שלא יהי' שם מגע סט"א ותוכל להתמשך הקדושה משמים כמו שהי' בזמן המקדש. ושם בביהמ"ק הי' נקרא שם הוי"ה בשלימות. ויהודה המכין למטה כח החרישה שיוכל אח"כ לירד השפע מן השמים ובכח יוסף נגמר הפעולה ונקרא קוצר. אכן לעתיד יהי' אחדות למטה כמו למעלה ואז יהיה יהודה עיקר. כי השכינה תהי' בארץ במהרה בימינו אמן. ואז אחד באחד יגשו ורוח לא יבוא ביניהם ולכן לא יצטרכו אלה הגבולים להבדיל בין הקודש לחול כי יהי' שפה אחת בארץ. וכמו כן הי' אז לפי שעה בהתודע יוסף אל אחיו. ואיתא כי שבת הוא מעין עוה"ב לכן בשבת זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו והם ב' בחי' הנ"ל. ויתכן לרמוז בחריש ובקציר תשבות על ב' בחי' הנ"ל יהודה ויוסף זכור ושמור. שמור הוא בלב. זכור בפה בהתגלות. וזה הרמז עזור לשובתים בשביעי בחריש ובקציר עולמים כי הם ב' עולמות. ובקידוש אומרים באהבה וברצון הנחלתנו. והם ב' בחי' הנ"ל אהבה היא מסותרת בלב כדכ' אהבה מסותרת שיש תאוה אפילו כשהיא בהסתר ואינו יכול להוציא מכח אל הפועל כענין תובעת בלב. ורצון הוא בהתגלות לכן יש זמנים לעת רצון. תפלתי לך ה' עת רצון אהבת בנ"י גורם עת רצון כדאיתא אימתי עת רצון כשהצבור מתפללין. ובחי' אהבה ורצון הוא ג"כ בימי המעשה. והם בחי' ג' ימים דקמי שבתא להשתוקק אל השבת הוא בחי' שמור. ואח"כ כשיורד השפע בשבת נשאר הרצון בג' ימים דבתר שבתא. לכן דרשו חז"ל וינפש וי אבדה נפש כי נשאר רצון אחר השבת כנ"ל. וב' בחי' הנ"ל אהבה ורצון הם למעלה ולמטה ולכן הם כפולים בקידוש היום באהבה וברצון הנחילנו. ואח"כ באהו"ר הנחלתנו שהוא אהבה ורצון שיש להקב"ה לבנ"י ואהבה ורצון מבנ"י לאביהם שבשמים:

בפסוק אנכי ארד עמך הוא הבטחה לדורות כמ"ש עמו אנכי בצרה בכל מקום שגלו שכינה עמהם והוא בזכותו של יעקב לכן אמחז"ל המענג את השבת זוכה לנחלת יעקב בלי מצרים דכתיב בכל צרתם לא צר בו' ובא'. פי' כשזוכין שהוא עמנו בצרה ממילא לא צר. ז"ש ביעקב ופרצת ימה כו' שהוא יכול לפרוץ כל המצרים ונכנס בעובי הקורה דכתיב איש תם. ובזוה"ק תם כשעובר כל המדריגות עם חסיד כו' ועם עקש תתפתל. וירש זה הכח לי"ב שבטים ד' דגלים לד' רוחות הם ד' בחי' הנ"ל והתגלות השכינה עמנו בגלות הוא בשבת לכן שבת הוא זכר ליציאת מצרים שבו ערקת כל סט"א וכל המצרים: עוד פי' אנכי ארד מלשון ממשלה כמו וירד מים עד ים. כי מלכותו ית' יתגלה במצרים באמצעות ירידת יעקב ובניו כמו שהי' אח"כ ואכבדה בפרעה כו' וזהו ארד עמך מצרימה: