שפת אמת, במדבר, פנחס כ״ז

תר"ס

ענין היו"ד שניתוסף לפינחס. שהוא אות שלום כי באות יו"ד אין חלל והפסק כמו בכל האותיות. וכמו כן באות ו'. והם ב' שלימות כמ"ש שלום שלום לרחוק ולקרוב. ואיתא בזוה"ק לרחוק זה יעקב ולקרוב זה יוסף. והם ב' שלימות יעקב עושה שלום בין אברהם ויצחק. והוא שכ' ושבתי בשלום אל בית אבי למתק דיני יצחק. וכמו כן יוסף עושה שלום בין השבטים. ואיתא כי פינחס גי' ר"ח כמו יצחק. והי' בחי' מדת הדין והכהונה הוא בחי' החסד וניתן לו במתנה הכהונה. והוא כמ"ש כשישראל זוכין אף השמאל נעשה ימין. וכן יש מזה בזוה"ק כי לכך הוצרך להנתן לו הכהונה דמאן דקטיל נפשא פסול הוא לכהונתא. והרמז כמ"ש שהי' בחי' מדה"ד. וכ' עושה שלום במרומיו הקב"ה עושה שלום בין מלאכי החסד והגבורה. וכמו כן יש מלאך אחד שיש בו ב' המדות. וכמו כן פינחס בעוה"ז ניתן לו ברית שלום להיות כהן אעפ"י שהי' בו בחי' הדין כנ"ל:

בפרשת התמידין ומוספין עולת תמיד העשוי' בהר סיני. כי בני ישראל צריכין להעלות העולמות בכל יום. וזה הכח קיבלו בהר סיני בקבלת התורם שהי' תיקון על חטא הראשון שבשבילו ירדו העולמות ועלי' זו הי' הכנה על כל הדורות. ולולי שחטאנו היו נשארין לעולם במדריגה זו כמ"ש אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם. כי אדם נק' מהלך שבכל שנותיו הולך ממדריגה למדריגה עד שבא אל השורש. ואז נקרא עומד כמו מלאך שעומד במדריגה המיוחד לו. ובסיני כ' ויעמדו. וכ"כ יום אשר עמדת לפני ה' כו' בחורב. וכן עבודת המקדש בעמידה כמ"ש לעמוד לשרת. וכן תפלה במקום קרבנות נק' עמידה שהיא להתעלות בכל יום עד השורש בכח קבלת התורה שמצוה לזכור לעולם יום אשר עמדת בחורב. ומ"ש חז"ל שאמר הקב"ה למשה עד שאתה מצוני על בני צוה בני עלי הם ב' הבחי' ה' האמרת וה' האמירך. וב' אלו מתחדשין בכל יום בחירת הקב"ה בישראל והתעלות בנ"י להתקרב אל השורש כנ"ל: