שפת אמת, במדבר, פנחס כ״א

תרנ"ג

במדרש גדול השלום שניתן לפינחס כו' כלי מחזיק ברכה ע"ש. כי העיקר להיות האדם כלי מובן לקבל הברכה והוא ע"י שמירת הברית מילה דכ' בי' התהלך לפני והי' תמים. כי האדם יש בו רוחניות וגשמיות נפש וגוף. והנפש הוא פשוט כמו מלאך. אבל הגוף הוא מורכב מד' יסודות לכן אין בו השלימות. אך הקב"ה נתן לנו תורה ומצות וחוקים איך למצוא השלימות. והנה ע"י ברית מילה מקבל הגוף קדושה כמ"ש וצאצאיו חתם באות ברית קודש שהוא אות שיש חלק לגוף איש ישראל בקדושה. שיש ברית הלשון וברית המעור. ברית הלשון הוא התורה שהוא תיקון הנפש. ברית המעור הוא תקון הגוף שהרי הוא חתום בגוף האדם וכמו הנפש שיש בו רמ"ח ושס"ה מצות. כמו כן ע"י ברית מילה נמשך הארה מהמצות אל מלבוש הגוף. ולכן צוה להסיר הערלה שאין בו פנימיות ע"ז כתיב בדם בריתך שלחתי אסוריך מבור אין מים בו. פי' שהגוף הוא מלבוש ויש בו פנימיות הארת הנפש. אבל הערלה אין בו פנימיות והיא גוף בלא נפש לכן נק' בור אין מים בו. ולכן הוא מעכב שאין הארת הנפש יכולה להתפשט בגוף. ובנ"י בברית מילה נגלה להם הארת הנפש וזהו ברית המעור. וזהו המשל כלי מחזיק ברכה כי אם יש בו נקב א"י לקבל וצריך להיות הכלי שלם בלי נקב. וכמו כן הערלה הוא חלק הסט"א שנמשך אחר הקדושה ולכן אין הקדושה יכולה להתפשט שלא ירד לסט"א. אבל ע"י החותם אות ברית קודש נשמר הקדושה כמ"ש בור סיד שאינו מאבד טיפה. וזהו חותם היו"ד במילה כמ"ש ז"ל י' באיש ה' באשה. וע"ז כתיב שתה מים מבורך ה' באשה. ונוזלים מתוך בארך י' באיש. דכ' גן נעול זו בתולות גל נעול בעולות מעין חתום הזכרים ע"ש במד' שיה"ש. והכל חותם הנ"ל. כי הבתולה שנשמרת הוא הדל"ת ואח"כ מקבלת הארת היו"ד שבאיש ונעשה ה'. וגל נעול הוא רשימת היו"ד תוך הדל"ת ומעין חתום הוא היו"ד שרשום בברית מילה. וזהו ענין הב' מנינים המנין שמנה משה רבינו ע"ה עם אהרן הי' בחי' ברית הלשון להיות לכל איש ישראל חלק מיוחד באותיות התורה. ומנין השני הי' בחי' ברית המעור להיות לכל איש ישראל חלק בברית קודש. והנה זה האות הוא מאותיות התורה ויצא ללמד על הכלל כולו שיש רשימה מכל אותיות התורה באיש ישראל. ויש אותיות גדולות וקטנות. וכמו שחתם כ"ב אותוות בפה כן יש רשימות כ"ב אותיות בברית. והוא רשימות הנמשכין מרשימות שבפה. והם קרובין יותר אל הגוף. ולכן ע"י הברית נעשה כלי מחזיק ברכה כנ"ל: