שפת אמת, במדבר, פנחס י״ז

תרמ"ט

בענין השלום שניתן לפינחס ובמד' אין כלי מחזיק ברכה אלא שלום. דכ' ה' עוז לעמו יתן כו' יברך את עמו בשלום. והם ב' הבריתות ברית הלשון וברית המעור. והם ב' האותות תפילין למען תהי' תורת ה' בפיך. ואין עוז אלא תורה ואין עוז אלא תפילין יברך את עמו בשלום הוא ברית המעור שמחבר ומקשר כל הרמ"ח אברים ובפנימיות הרמ"ח מ"ע. ושס"ה גידין ול"ת. והשי"ת חקק באיש ישראל הכח בפה ולשון להמשיך אור התורה. ובברית לקשר כל הקומה אחר אור התורה. וזהו נק' שלום כדאיתא במדרש בפסוק התהלך לפני והי' תמים ע"י המילה עמ"ש שם. והוא המקום ששורה בו הברכה כמו בגשמיות שעושה פירות וברי' חדשה כן הוא בפנימיות. ושורש הברכה בעולם ביהמ"ק כדכ' שם צוה ה' את הברכה. ובנפש המילה. ובזמן השבת והכל אחד. וע"י שפינחס קנא על הברית זכה לשלום והיא היו"ד שנתוספה לפינחס דאיתא י' באיש וה' באשה כשמתנהגין בקדושה השכינה שרוי' ביניהם ואם לאו אש אוכלתן. וכמו שהוא בפרט שחקק השי"ת היו"ד בברית וכפי השמירה כך מאיר האות שחתם בבשרינו. וח"ו להיפך איתא הבא על הכותית נמשכה ערלתו ולא מבשקר לי' ע"ש פ"ב דעירובין וכמו כן בכלל כשחטאו נכסה זה האות. ולכן ע"י פינחס שקינא חזר זה האות למקומו ונמנו בנ"י אח"כ החנוכי הפלואי שחתם בהם השם י' ה'. משמע שמקודם לא היה ניכר ע"י החטא בבנות מואב. וזהו הרמז קריינא דאגרתא שפינחס שלא חטא ניכר לו האות עד שקינא לשמו ית'. וכמו כן בכל אדם בפרט שצריכין לרגוז על היצה"ר בקנאת ה' שחקק בנו אות ברית קודש. וכפי השמירה בקדושה כך מאיר האות וצריכין ליזהר שלא למחוק ח"ו הארת זה האות. ואיתא צדיק יצ"ט שופטו רשע יצה"ר. בינוני זה וזה. דכ' וייצר ב' יצירות. והם צורות ממש כמו שיש ציור הגוף כן יש צורה פנימיות. והוא החותם שחתם בנו השי"ת. וכשזוכין להסיר הערלה ומתגלה ציור הקדושה ומאיר (ומכלה) [*מכלה] כל הצורה הגשמיות [כמו שזכה פינחס להיות מלאך הברית והכל ע"י הברית שנק' ברית אש שמאיר ושורף החיצוניות] ולכן נאמר אח"כ צרור את המדינים כו'. כשגבר פינחס ומתגלה הארת הברית יכולין בקנאה זו לגבור ולכלות כל הסט"א:

בפסוק את קרבני לחמי. ובמד' לא שאני צריך לקרבנות י"ג מדות של רחמים כתיב בי יש רחמן מוסר מזונותיו לאכזרי. וצריך ביאור. ויובן עפ"י מ"ש כבר בשם מו"ז ז"ל פי' הפסוק קרבני לחמי כו' ריח ניחוחי תשמרו שצריכין בנ"י לראות שהשפע שבא משמים יהי' ע"י מעשיהם הטובים וזהו ריח ניחוחי תשמרו ע"ש. וזה הוא הדרך המיוחד לבנ"י שקודם קבלת התורה נהג השי"ת העולם רק בחסדו ובהר סיני נעשה שיהיה המשכה ע"י מעשינו. אכן לא שהוצרך להיות כן כי השי"ת נוהג בחסדו כל דור שי"ג מד"ר כתיב בו. רק שרצה הוא ית' לזכות את בנ"י ולהיות השפע בא ע"י מעשינו. וזה הי' הקרבנות לקרב הכל אל השורש ולהמשיך השפע בכל יום ויום. ואיתא תמידין כסדרן ומוספין כהלכתם. כי הנה בכל יום מחדש הקב"ה מ"ב והוא סדר מיוחד. ובימי המעשה ההנהגה ע"י מלאך. ובשבתות ויו"ט כ' על עולת התמיד. שמתחדש בהם דרך המיוחד רק לבנ"י והוא שינוי הסדר. וזהו כהלכתם כי מלאך נק' עומד ואיש ישראל מהלך. וזהו ההפרש כי מלאך לעולם עומד בסדר אחד והוא גבוה מנשמת אדם אכן יש לנשמת אדם מעלה אחרת ע"י שהיא מהלך ויורד בעולם השפל. כמו כן יש זמנים שמתעלה עוד יותר מן המלאך. כי יש עולמות שאינם יכולים להתגלות תמיד רק לעתות מיוחדים. כמ"ש ואני תפלתי כו' עת רצון. אבל המלאך שנק' עומד ואינו משתנה לכן א"י לעלות רק כפי עמידתו והצדיק עולה ויורד כנ"ל. וזהו עולת התמיד ונק' מוספין כהלכתם: