שפת אמת, במדבר, פנחס ט״ו

תרמ"ז

בענין המנין בפרשה זו דרשו חז"ל החנוכי שחתם השי"ת שמו עדות לישראל שהיו האומות אומרים אם בגופם שלטו המצרים כש"כ בנשותיהם. לבאר הענין כי כבר כתבנו במ"א כי המנוין בתחלת במדבר הי' להעמיד כל אחד על חלקו בתורה. ומנין הזה להעמיד כל אחד על חלקו בא"י כמ"ש לאלה תחלק. וכמו שיש לכל אחד חלק ואות בתורה. כן יש לכל א' ד"א בא"י. ולא לחנם חיבבו אבותינו הקדושים ומשה רבינו ע"ה א"י רק שיש לכל ד"א שבא"י אות מיוחד בתורה כמ"ש כח מעשיו הגיד כו' והיא התורה עי"ז לתת להם נחלת גוים. והנה עד עתה בדור המדבר הי' הנהגת מרע"ה לדבק בנ"י בשורש העליון בשמים והוריד לנו התורה משמים. ועתה התחיל בחי' ארץ ישראל ותורה שבע"פ והיא התקונים שלמטה. כמ"ש ששם עלו שבטים. היינו שבנ"י זכו לתקן א"י שלמטה להיות כעיר שחוברה לה כו'. וזהו ענין שם י"ה שמעיד על ישראל ועל היחוס. דאיתא כשאיש ואשתו בקדושה שכינה ביניהם. ואם לאו ח"ו נשאר אש ואש בהסתלקות ב' האותיות. והענין הוא דדרשו חז"ל בב' אותיות אלו בי' ה' צור עולמים ביו"ד עוה"ב ובה' עוה"ז. ומ"מ באדם כתיב וייצר ב' יצירות היינו שבכח האדם להמשיך הארה מעוה"ב. והוא כח הזכר שמושך הנשמה מעולם העליון. וכח האשה לגמור תיקון הפעולה בעוה"ז. וכמו שהוא בפרט כן הוא בכלל דור המדבר והתורה הוא בחי' היו"ד הציור שבעוה"ב בחי' דכר. וא"י הוא גמר התיקון בעוה"ז בחי' ה' נוקבא. וזה עצמו הרמז מה שרמזו הרשעים אם בגופם שלטו קו"ח בנשותיהם. כי גאולת מצרים הי' בנפלאות מפורסמים שראו הכל והעידו שלא ברצונם כי השי"ת גאל אותנו משם. אבל אמרו כי כח הקבלה בהכנת בנ"י עצמם שהיא בחי' אשה נוקבא. בחי' זו נתקלקל במצרים. וע"ז הי' העדות שמוכנים הם בבחי' הקבלה כנ"ל. וז"ש וזרעתי' לי בארץ:

בענין פינחס בקנאו כו' קנאתי בתוכם. דכ' ויקם מתוך העדה כי בודאי כל בנ"י היו חפצים בנקמה זו רק פינחס הוציאו מכח אל הפועל. ויצא מן הכלל ללמד על כל הכלל. כדכ' והמה בוכים שכל העדה נצטערו במעשה זו. ובאמת כל עבודת הכהן במקדש הי' באופן זה שהי' שליח של כל בנ"י כמ"ש ישראל במעמדם כו'. כי כפי הכנת לבות בנ"י כך עשה הכהן בעובדא להוציא מן הכח אל הפועל העבודה שבלבות בנ"י ולכן ניתן לו הכהונה מדה במדה:

בפרשת התמידין ובדרשת חז"ל עד שאתה מצוני על בני צוה בני עלי. דכבר כתבתי פי' אמו"ז ז"ל בפסוק לחמי לאשי ריח כו' תשמרו כו' כי הקב"ה נותן שפע פרנסה וחיים בכל יום אבל הרצון הוא שבנ"י יעלו נ"ר לפניו ושבכח זה ירד השפע לעולם ואז היא בתוספות מרובה על העיקר וז"ש לחמי לאשי. תשמרו שיהי' ע"י ריח ניחוח עכ"ד ושפתים ישק. והם הם דברי חז"ל שאמרו בכ"ו כל"ח שכ"ו דורות קודם שניתנה התורה זן הקב"ה אותם בחסדו. ובקבלת התורה ניתן שבנ"י במעשיהם ימשכו השפע משמים. וז"ש העשוי' בהר סיני. שאז נתקן זה הסדר שיוכלו בנ"י במעשיהם לזכות שיעשו פרי למעלה. וזה עצמו ענין הקדמת נעשה לנשמע כמ"ש עושי דברו לשמוע בקול דברו שבנ"י בחרו להם זה הדרך שבהקדמת מעשיהם הטובים יזכו לשמוע בקול דברו. וכל ענין הקרבנות הוא לקרב התחתונים להעליונים. ותחילת התקרבות זאת הי' במעמד הר סיני כמ"ש וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול. ודרשו שהוא רמז לזכירת מעמד הר סיני ושם יצאתה נשמתן של בנ"י רק השי"ת נתן שע"י הקרבת בעל חי יהי' כאלו הקריב נפשו ומתקרב עי"ז הקרבן מבהמה. ובכל יום יש הארה ממעמד הר סיני מכלל שצונו לזכור בכל יום מוכח שבשמים יש זכירה זו בכל יום רק שבנ"י צריכין לעורר זאת בעבודה שבלב זו תפלה שבמקום תמידין כמ"ש עושי דברו וגם בתפלה עקימת שפתים הוי מעשה ועי"ז לשמוע בקול דברו וזה צוה בני עלי כנ"ל. וחז"ל דרשו להקיש לעולת הר סיני שצריך כלי כמ"ש וישם באגנות הובא ברש"י. והרמז הוא כי אז בהר סיני נעשו בנ"י עצמם בחי' כלי שרת כמ"ש ז"ל 'כ'ל'י הוא 'כהנים 'לוים 'ישראלים ובמעמד הר סיני נתקדשו בנ"י ונתקנו להיות כלי לעבודתו ית"ש כמ"ש אשר קדשנו במצותיו. בשעת קבלת התורה הי' קידושין אלו. לכן צריכין לזכור זאת תמיד. כענין שאמרו אין אשה כורתת ברית אלא למי שעושה אותה כלי. כמו כן ממש נתחדשו נפשות בנ"י בקבלת התורה וזהו העשוי' בהר סיני. אמת שכל העולם נתקן בהר סיני באמצעיות בנ"י שנק' כלי שרת כנ"ל. וכמו שהי' שם חצי הדם זרק על המזבח וחצי באגנות. וע"ז רמזו חז"ל בפסוק שררך אגן הסהר שנתעלו בנ"י להיות מכוונים פנים בפנים כו'. והנה כתיב תשמרו להקריב לי. לי לשמי פי' שהגם שיודעין שבכח הקרבנות נמשך שפע וברכה לכל העולם. אך הרצון צריך להיות לשם ריח ניחוח בלבד ולקרב התחתונים לעליונים. וממילא נמשך ברכה מלמעלה למטה. ופי' תשמרו שכל היום הי' הכנה מרוב התשוקה לבוא זמן התמיד [וכן צריך להיות בתפלה שכל היום יהי' טפל אצל האדם ועיקר הויתו יהי' בשעת התפלה כמ"ש החבר מעלת החסיד]. וזהו תשמרו להקריב כו' במועדו. וזהו ההכנה שייך גם בגלות להיות מצפין לבנין המקדש והקרבנות והוא בכלל תשמרו להקריב. ובזו התשוקה יש לנו חלק בקרבנות המקדש שהי' אז ושיבנה במהרה בימינו אמן: