שפת אמת, במדבר, מטות י״ג

תרמ"ז

במדרש ונשבעת חי ה' כו'. אפילו באמת אי אתה רשאי לישבע אלא אם יש בך מדות הללו ה' אלקיך תירא כו'. כי ענין השבועות והנדרים ניתן לצדיקים והוא כח הפה שניתן לבנ"י וכמו שמצינו כל התקנות מחכז"ל. והן הן מצות השי"ת. אך שכן הי' רצונו ית' שחכמי ישראל יוציאו הדברים מכח אל הפועל שזה ענין כל אסמכתות שבגמ'. ובאמת גם בפרט כן הוא כמ"ש ידור נדר לאסר איסר. היינו שמי שמיישר מעשיו עד שבא לשבועה ונדר אמת. אז הקבלה שמקבל עליו הוא באמת רצונו ית' רק שזכה זה האיש לחדש האיסור בעצמו. וזה הלשון ככל היוצא מפיו. כנראה שממילא יצאו הדברים מפיו להיות שכן רצונו ית'. אך לא כל אדם מוכן לזה לכן הקדים ה' אלקיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק אח"כ בשמו תשבע הוא ג"כ לשון נפעל כנ"ל. ולכן עתה שהתחיל בחי' א"י ותורה שבע"פ נתן להם מרע"ה מצות נדרים ושבועות. והנה איתא ג' עבירות שצריכין למס"נ עליהם ע"ז ג"ע וש"ד. ולה"ר שקול נגד כולם כדאיתא במדרשים. וכמו כן זה לעומת זה ג' המדרגות. תירא. תעבוד. תדבוק. ובשמו תשבע הוא כח הפה ולשון צדיק שעושה רושם בשמים ובארץ. והד' בחי' אלו הם בחי' ג' אבות ודוד המע"ה. ומענין זה נמצא בכל אדם שמקודם צריכין לייגע עצמו בתורה ומצות הערוכים לפנינו ואח"כ זוכה האדם להוסיף מדעתו וע"ז אמרו יגעתי ומצאתי תאמין דאיתא חיי עולם נטע בתוכינו שהקב"ה גנז בפיהן של ישראל סודות התורה כדכ' ואשים דברי בפיך. וע"י היגיעה בתורה אז חוזר וניער בחי' תורה שבע"פ שהוא בלבן ופיהן של בנ"י כנ"ל. ובמ"א כתבתי דאלו הג' הם בכל לבבך נפשך מאודך ואח"כ והיו הדברים כו' על לבבך. דכ' אנכי מצוך היום. וכמו דאיתא נשבעין ועומדין מהר סיני. דאיתא משביעין את הנשמה תהי צדיק ואל תהי רשע. ולכן בקבלת התורה שנעשו בנ"י כברי' חדשה נתחדש זו השבועה. ומעין זה מבקשין מן האדם לקבל בכל יום הארה חדשה. וממילא חל עליו שבועה זו מחדש. [והיינו דכתיב כאן זה הדבר שהוא התחדשות שמתחדש בלב האדם וע"י חל עליו השבועה] וכמו כן בשבת שיש נשמה יתירה מתחדש ג"כ דברי תורה שנטע השי"ת בלבות בנ"י כנ"ל: