שער המים הקצר ט׳

מים הנוטפין שנופלין למקוה בהכשר פעמים שיפסלו בשנוי מראה. כיצד מקוה שיש בו מ' סאה ונפל לתוכו יין או מיחל, ושנו את מראיו פסול, ולא שיהא פסול לעולם אלא עד שיחזרו המים למראיהן, ולפיכך ימתין עד שירדו עליו מי גשמים ויחזרו למראיהן וכשר, ולא עוד אלא כל שיש בו מ' סאה אין מים שאובין פוסלין אותו, ולפיכך ממלא בכתף ונותן עד שיחזרו למראיהן, היה המקוה חסר אפילו קרטוב לא ימלא בכתף, אלא ממתין עד שיהו מי גשמים לתוכו, או מביא מים שאובין וימשיכום למקוה, שהשאובה שהמשיכוה כשרה במעוטו של מקוה, כמו שכתבנו. שינוי זה שאמרנו אינו פוסל אלא בשנתן למקוה מגוף הדבר ששנוהו, ואם אין שם מגוף הדבר המשנה אעפ"י שנשתנו מראיו אינו פסול. כיצד סלי זיתים וענבים שנפלו למקוה ושנו מראיו לא פסלוהו, בתוכן סמנין, וקבלו מראית הסימנין, ונפלו למקוה ושנו מראיו לא פסלוהו. נפלו למקוה שאין כאן מגוף הזיתים וענבים אלא מראיהן לבדו, כין הדין וכן הטעם למים ששרו חסר, אם נפלו שלשת לוגין למקוה חסר אע"פ שלא פסלוהו בשינוי מראה פסלוהו משום שאובין, דמים צבועין נקראין, וכבר נתבאר למעלה ששלשת לוגין מים שאובין שנפלו למקוה חסר לעולם הוא בפסולו עד שיצא ממנו כמלואו ועוד, ששנוי מראה חוזר להכשירו, ואין המים השאובין חוזרין להכשירן. ויראה שכן הדין לשלשת לוגין שנפלו למקוה על ידי דבר המקבל טומאה.