שער האמונה ויסוד החסידות, פתח השער לבית יעקב י״א

מחזק דברי המהר"ל, שיש הנהגה ע"פ טבע והנהגה נסית,, ושניהם מסודרים בסדר ההנהגה, רק הטבע הוא מצד המשפט והנס מצד הרחמים, ולכן יכול להשתנות, ואין זה שינוי בעצמותו ח"ו. גם דבריו בנס עמידת השמש אצל יהושע שהם שני הפכים, אמת.

וכן בעניני הנסים שהיו בזמנים, מה שהעירו על הענין הרבה מהראשונים אם הם מסודרים, כדאי' במדרש רבה (בשלח) שתנאי התנה הקב"ה במעשה בראשית שהים יתקרע, וא"כ אין זה נס כלל שהרי ניתן בו בטבע, ועיין פרקי ר"א שחשב שם שהרבה נסים היו מסודרים מששת ימי בראשית. וכן אם נאמר שלא ניתן בו בטבע, א"כ הרי נשתנה רצון הבורא. והאריך בזה הגאון מהר"ל מפראג בהקדמתו לספר גבורות ה' ואסף שם כל הדיעות בהתעוררות הנ"ל. ואחר כל דבריהם, שביארו בדבריהם שיש שני מיני הנהגות, הנהגה טבעית, והנהגה נסית, ושניהם הם מסודרים בסדר ההנהגה. אך שההנהגה הטבעית היא המתנהגת תמיד, וההנהגה הנסית אינה מתגלה אלא בשעת הנס. ואך שאפשר לשנות הסדר על ידי המקבל. וכמו שאם היו המצרים עושים תשובה לא היה נקרע הים, אע"פ שהיה תנאי במעשה בראשית, כי סדר הטבע הוא מצד מדת המשפט, וסדר הנסים הוא מצד מדת הרחמים. ולכן יכול להשתנות כפי ערך המקבל, ואין זה שינוי בעצמותו יתברך, שכל הפעולות אינם מביאים שום שינוי בעצמותו יתברך. וכן מבאר שם נס יהושע בעמידת השמש שהיתה הולכת ועומדת בפעם אחת, מצד הטבע היתה הולכת ומצד הנס היתה עומדת והיו שני הפכים בנושא אחד. זה תוכן דבריו בקיצור והם אמת לאמתם שפתים ישק משיב דברים נכוחים, ויש הרבה ראיות ומופתים אמתים שכן הוא שבנס יש שני הפכים בנושא אחד:

עדיין יש לשאול, אם ראויים היו ישראל לנס, וגרם החטא, א"כ ח"ו נשתנה הרצון. אבל לפי הנתבאר יובן, שגם דעתנו, זו דעה נבראת. וגם האדם ע"י עבודתו, יכול להגיע למעלה מסדר ההנהגה, ולהבין שאין שינוי בין הטבע לנס כלל.

והאמנם כי כל דבריו הקדושים אמתים. אכן כל התירוצים על זה, הם רק לתרץ שאין בנס שינוי רצון, אבל עדיין יכול השואל לשאול, וכי שייך שינוי בידיעת הבורא יתברך, וממילא כשיש שינוי בידיעה יש שינוי ברצון ג"כ. שכשסידר הש"י מעשה הבריאה היה הרצון שיהיה בזמן הזה הנס, וכשמתעכב מאיזה צד הרי נשתנה הרצון הקדום, ומאחר שתנאי התנה הקב"ה במעשה בראשית על הים שיתקרע הרי ידע שיתקרע, ובאמת כן היה שנתקרע, וא"כ האיך היו המצרים ביכלתם לעשות תשובה שלא יתקרע הרי ישתנה הרצון. וכן יקשה בהא דאי' בש"ס ברכות (ד.) סוטה (לו.) ראוים היו ישראל להעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון אלא שגרם החטא. ודריש לה התם מקרא דעד יעבור עמך ה' וגו' יעו"ש. הרי שהיה הנס מסודר מכבר ונתעכב וא"כ ח"ו הרי נשתנה הרצון. ועיין ברא"מ (פ' וישלח) בביאורו לרש"י גבי ויירא שמא יהרג ובלחם משנה (סוף ה' יסודי התורה) שהעירו ג"כ במאמר זה אלא שגרם החטא, מהא דמס' שבת (נה.) דאמר רב אחא בר חנינא מעולם לא יצא דבר טובה מפי הקב"ה וחזר בו לרעה כו' ונדחקו מאד לתרץ זאת, ועם כל דבריהם אינו מתורץ הערה זו, דא"כ יש שינוי רצון ח"ו. אכן כפי שנתבאר לעיל, שכל דעת הנבראים היא דעה נבראת, וסדר המערכה הוא סדר נברא ונערך, וגם גבול וגדר זה שההשתנות בסדר שנסדר מכבר, אי אפשר שיהיה רק בשינוי רצון, הוא ג"כ דעה נבראת רק מצדנו. ובעת התגלות הנס יתגלה שאפשר להיות בלי שינוי רצון. ועבודת ישראל הוא להגיע לאמונה הזאת לקבעה בלב בשלימות, ומצד האמונה יכול להגיע למעלה מכל סדר ההנהגה, וממילא אין שום הפרש גם מצד הבריאה מן הטבע לשינוי הטבע.