שני לוחות הברית, תורה שבעל פה, כלל מדות ג׳

בנין אב מכתוב אחד ובנין אב משני כתובים:

בנין אב מדה בתורה שהכתוב יגלה ויפרש במקום א' וממנו למדין בכל המקומות הדומין לו שהתורה תקצר ותרמוז במקצת על הכל ולכך נקרא בנין אב שהמלמד הוא כאב והמלמדים ממנו כיוצאי יריכו. ובענין כתוב א' משני כתובים יש מחלוקת בין המפרשים דעת הראב"ד ז"ל דבנין א' מכתוב א' כדאמרי' בעלמא ובנין אב מב' כתובים חדא מתרתי כלומד במה הצד השוה והדבר ידוע לכל דחדא מתרתי אי לאו דהנהו תרתי מצרך צריכי שהאחד לא יוכל ללמוד מחבירו לא היו גמרינן מנייהו לעלמא משום דהוו להו ב' כתובים הבאים כאחד וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין אבל המפרשים הסכימו דחדא מחדא לא קרי בנין אב אלא מה מצינו כדמוכח בפ"ק דיבמות (ג, ב), דקאמר תיתי אחות אשה מאשת אח במה מצינו מה מצינו באשת אח וכו' אבל חדא מתרתי הוא דקרי בנין אב. אלא שיש חדא מתרתי מענין אחד והיינו בנין אב מכתוב אחד. ויש חדא מתרתי דשני עניינם והיינו בנין אב משני כתובים. ולכך קרי חדא מתרתי בנין אב משום בנין ב' אבנים ואחד על גביהן קרוי בנין. וקאמר בנין אב ולא בנין אם כמו שאומרים בעלמא אם למקרא ואם למסורת מפני שהאב פועל בשלשה הוא באשה והאשה בולד כאשר כך הוא הענין בכאן בבנין אב שהוא חדא מתרתי. אבל אם למקרא ואם למסורת אינו אלא באשה שפועלת בשני. והנה אוסיף ביאור בנין אב הוא מלמד ובונה אב לכל מקום שתמצא כן כמו האב זרעו מתפשט וזרע זרעו כולם יוצאי יריכו ולמשפחותם לבית אבותם כתיב מה שאין כן באם למקרא ולמסורת שאינו מתפשט חוצה לו ליתר עניינים רק פה מתגלה כוונת הפסוק למצוא טעם הפסוק כהא דכתיב דדיה ירויך כתינוק היונק ומוצא טעם על כן נקרא אם:^הגה"הדברי רבותינו ז"ל הם קדושים וטהורים וכל דבור מהם רומז לסוד נפלא וזהו שתמצא בלשונם. אב ואם בן ובת אב בנין אב. אם אם למקרא אם למסורות. בן כמו בן המיצר. שר"ל המצרן עצמו. בת כמו בת קול. ולכל אלו הלשונות סודות גדולות. כי לא דבר רק הוא ואם רק הוא מכם. אבל נודע ליודעי חן ע"כ הגה"ה:

וכן הוא בספרא מבנין אב מכתוב אחד כיצד לא הרי המשכב כהרי המושב ולא הרי המושב כהרי המשכב הצד השוה שבהן שהן כלים עשויים לנוח אדם בלבד והזב מטמא אותו ברובו לטמא אדם במגע ובמשא ולטמא בגדים אף כלים שהם עשויים לנוח אדם לבד יהא הזב מטמא אותו ברובו לטמא אדם במגע ובמשא ולטמא בגדים. יצא המרכב שהוא עשוי לסבלן אחד. מבנין אב משני כתובים:

כיצד לא פרשת הנרות כהרי שלוח טמאים. ולא פרשת שלוח טמאים כהרי פרשת הנרות הצד השוה שבהן שהן בצד מיד ולדורות אף כל דבר שהוא בצד מיד ולדורות עד כאן. הרי מבואר שב' מיני בנין אב הוא מתרתי רק מין אחד מכתוב אחד כמו משכב ומושב הכתובים בענין אחד והוא בענין הזב אשר מהם נעשה אב למה שהחמירה התורה בהם שיהיו מקבלים טומאה מהזב לטמא אדם וכו' ללמד לכל מי שישוה אליהם ולפי שאלו היו הם יכולים ללמוד זה מזה לא היו מלמדים לזולתם לזה אמר שאינו יכולים ללמוד זה מזה דלא הרי כו'. והבנין אב מפרשת נרות ופרשת שלוח טמאים הם שני עניינים: