שני לוחות הברית, תורה שבכתב, וארא, דרך חיים

וידבר אלהים אל משה (שמות ו, ב). דבר אתו קשות על שהקשה לדבר (שם ה, כב) למה הרעות, שהרהר אחר מדותיו של הקב"ה. ואמר לו הקב"ה, חבל על דאבדין ולא משתכחין כמו שהאריך רש"י. על כן צריך האדם להיות נזהר במאוד שלא יהרהר אחר הקב"ה במה שמשפיע עליו אם טוב אם רע, כי ה' הוא הצדיק ולפעמים האדם חושב שדבר זה הוא רע והאלהים חשבה לטובה:

ונתתי אותה לכם מורשה (שם ו, ח). קשה ירושה היה לו לומר, כי הם היורשים ולא המורישים. אלא הוא על דרך שאמרו רז"ל (ב"ב קיז, א) משונה נחלה זו משאר נחלות, ששאר נחלות החיים יורשים את המתים, ובכאן המתים יורשים את החיים, וכמו שהביא רש"י בפרשת פנחס (במדבר כו, נה ד"ה לשמות), נמצא יעשה חזרה למורשה. והטעם היה, מאחר שאלו שמתו במצרים היו בעבורה ולא זכו לביאת הארץ, על כן חזרה הנחלה להם, כי כן היא מדת היושר לרחם ולחנן על שהיו שרוים בצער:

וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל (שמות ו, יג). פירש רש"י, צוה עליהם להנהיגם בנחת ולסבול אותם. ומזה ילמוד כל מנהיג לסבול עול ישראל ולא יתכעס ולא יגער בהם, רק יהיה להם כשור לעול ושכרו מרובה מאלהי השמים:

אלה ראשי בית אבותם בני ראובן וגו' ובני שמעון וגו' ואלה שמות בני לוי (שם טז). קשה למה אמר תיבת שמות אצל לוי יותר ממה שאמר בראובן ושמעון:

הענין הוא כי שבט לוי לא היו בגלות, ולוי ידע דבר זה ורצה להשתתף בצרת הצבור, מה עשה, קרא שמות לבניו על שם הגלות. דהיינו, שם גרשון על שם (עי' שמות כב, כ) כי גרים הם בארץ לא להם. ושם קהת, על שם שיניהם קהות. ושם מררי, על שם (שם א, יד) וימררו את חייהם, זהו שאמר ואלה שמות בני לוי:

ומכאן ילמוד האדם להשתתף בצער הציבור אע"פ שאין הצרה מגעת לו, וכן הודיע הש"י למשה רבינו ע"ה (שמות ג, יד) אהיה אשר אהיה, אהיה עמהם בגלות זו, אהיה עמהם בגלות אחרת. ואח"כ צוה לומר לישראל אהיה פעם אחת שלא לצערם להודיעם שהיה עוד גלות:

ומה שאמר לו הש"י בתחלה אהיה אשר אהיה, אמרו בשמות רבה (ג, ו) שאמר הקב"ה לך אני מודיע, להם איני מודיע. כלומר מה שאמרתי אהיה אשר אהיה לך אני מגלה, אבל לישראל לא תאמר רק אהיה פעם אחת, שלא לצערם ביותר, וכבר הארכתי בדרוש הזה בדרושים של שבת הגדול. והודיע הש"י הצער הזה למשה כדי שיהיה משותף בצרת ישראל כי גדול היה משה בעיני פרעה ובעיני עבדיו:

ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון (שמות ו, כג). רז"ל (ב"ב קי, א) למדו מכאן, הנושא אשה צריך לבדוק באחיה. וכל הפורש מדברי רז"ל הוא כאלו פורש מהחיים:

כצאתי את העיר אפרוש את כפי (שמות ט, כט). אבל בתוך העיר לא התפלל, לפי שהיתה מלאה גילולים (תנחומא בא ה). על כן ההולכים בדרכים ומתאכסנין בבתי עכו"ם המלאים גילולים, לפעמים גילולי עבודה זרה, ולפעמים גילולי בהמה וחזירים ומקום טינופות, לכן יותר טוב שיתפלל בעודו בדרך שהמקום נקי, אע"פ שמתפלל בישיבה הוא יותר טוב ממה שימתין עד שיבוא למלון:

נשלם פרשת וארא, בעזרת האל הגדול הגבור והנורא