א
דין אבר עצמו בצלע הנשבר ובו סעי' א'
צלע שנשבר בין בבהמה בין בעוף במקום שאינו מטריף כגון דליכא רובא או שהשבר מחציין כלפי קרקע נ"ל דאם ניקב השבר את העור ויצא לחוץ דרך הנקב אזי אותו העצם אסור משום מצות פרוש ככל שנתבאר לעיל (בסי' י') וכן אפילו לא יצא לחוץ דרך הנקב רק שאין עור ובשר חופין את רובו. ודרך כלל כל מה שנת' לעיל (בסי' י' סעיף א') וסעי' ב' לענין רגל שנשבר הוא גם בצלע שנשבר ואם חזר ונקשר דינו כמשנ"ת שם (בסעי' ג') ויש בו חילוק בין שאש"יי ובין שעש"י. ובצלע שנעקרה דהיינו שיצא לגמרי מתוך האסיתא או שלא יצא רק ניזוז במקומו דינם כמבו' שם (סעיף ד') מיהו הכא בצלעו' אין איסור האבר רק בעצם עצמו אבל הבשר שעליו אין בו שום איסור וכל זה אינו רק אם יצא השבר דרך העור לחוץ אבל אם יצא השבר דרך הבשר לפנים לתוך חלל הבהמה אף העצם מותר אלא דמ"מ לכתחלה יש להשליך אותו העצם ואפי' למעלה מהשבירה כן נ"ל:
שמלה חדשה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
רבי נתן בליקוטי עצות כותב: עִקַּר רְפוּאוֹת הַחוֹלֶה הוּא רַק עַל־יְדֵי פִּדְיוֹן. וְלֹא נָתְנָה הַתּוֹרָה רְשׁוּת…
[בְּשַׁבָּת ויו"ט אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ] יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ ואֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ הַבּוֹחֵר בְּדָוִד עַבְדוֹ…
א סימן מ' הגם הלום ראיתי אחרי רואי גודל מעלת העוסק במקרא מדת בנין הבית…
א הועתק מספר קצוי ארץ בקצרה עם תוספת ביאור בסייעתא דשמיא כאשר יראה המעיין: ב…