א
שנת תרפ"ג
ב
בענין שופר פשוט וכפוף דבש"ס כמה דכייף אינש דעתי' טפי מעלי או כמה דפשיט אינש דעתי' טפי מעלי, יש לפרש הענין עפ"י מאמרם ז"ל עיניו למטה ולבו למעלה, עינים כינוי לשכל, למטה לבטלו לדעת תורה, ומחמת זה זוכין לדעת כאמרם ז"ל בזכות ויסתר מהביט וכו', לבו הוא התשוקה, למעלה להשתוקק למעלות רמות, וכענין ויגבה לבו בדרכי ה', וזה פשוט לפשט עקמימיות שבלב שנוטה לתשוקות אחרות, כייף מלשון כוף אזניך לשמוע דברי חכמים, וי"ל שזה ענין שברים תרועה, שברים מדת יצחק שביטל דעתו ושכלו שידע בסוד הקרבן שאין בא מן האדם, אלא שביטל דעתו ושכלו, תרועה מדתו של יעקב שהי' כולו לשמא דה', היינו שלא היתה לו תשוקה אחרת, וזהו שבזוה"ק דתרווייהו צריכי דזה בלי זה א"א, והפלוגתא היא רק להקדים ומכח זה יבוא השני:
ג
וזה עצמו הוא בשבת זכור ושמור, דבזוה"ק שמור בליבא זכור במוחא, אך בשבת זכור במוחא איננו בא מכח ביטול כי הביטול הוא בחי' צמצום ודין, ובשבת כל דינין מתעברין מינה אפי' דינים הקדושים, אלא שבת היא מכינה בחי' הדעת לעצמה כמ"ש לדעת וגו', ובזה י"ל הטעם דאין תוקעין בשבת שא"צ לזה, ועוד שאיננו מחמת הביטול:
ד
ובזה יש לפרש החילוק שבין בבלי וירושלמי, דבבבלי מדחינן הלימוד מדכתיב זכרון תרועה אלא משום גזירה, ובירושלמי וכן במדרש הלימוד מזכרון תרועה, וכבר הגדנו דבבבלי מיירי מאיסור תקיעה ובירושלמי מיירי מהא דאין צורך בתרועה, וע"ז אינו שייך קושיית הבבלי הא לאו מלאכה היא, והא דבמקדש תקעינן, מסיק בירושלמי מטעם אחר משום יום תרועה, ועשיתם אשה מקום שקרבנות קרבין, וא"כ לא פליגי אהדדי ותרווייהו איתנייהו, שזה דא"צ נלמד מהכתוב, אבל עדיין לא שמענו שיש איסור בתקיעה, וצריכין לתירוץ הבבלי משום גזירה דרבה:
ה
וכפי דברינו הנ"ל דמצד שמור דבליבא שזה עצמו הענין התרועה, ע"כ א"צ לתרועה, וזהו שבירושלמי, וזכור שבמוחא שבשבת אינו בא מבחי' הביטול, מצד זה אסור, שזהו פגם בשבת, וע"כ זה עצמו גורם לחילול שבת, וזהו שמא יעבירנו, טעמא דבבלי:
שם משמואל
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מצווה לשתף את האתר בכל צורה אפשרית! © תשפ"ד כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל ashoova@gmail.com האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לעשות נחת רוח ליצרנו ולעשות רצון בוראנו, לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו. בפרט לעילוי נשמת משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם ומחבר הזוהר הקדוש, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, אדוננו מורנו ורבנו ראש בני ישראל רבנו רבי נחמן בן פייגא זיע"א אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך מחבר ספר תהילים הקדוש וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת. ולתיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם בפרט בעיות רוחניות.
רבי נתן בליקוטי עצות כותב: עִקַּר רְפוּאוֹת הַחוֹלֶה הוּא רַק עַל־יְדֵי פִּדְיוֹן. וְלֹא נָתְנָה הַתּוֹרָה רְשׁוּת…
[בְּשַׁבָּת ויו"ט אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ] יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ ואֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ הַבּוֹחֵר בְּדָוִד עַבְדוֹ…
א סימן מ' הגם הלום ראיתי אחרי רואי גודל מעלת העוסק במקרא מדת בנין הבית…
א הועתק מספר קצוי ארץ בקצרה עם תוספת ביאור בסייעתא דשמיא כאשר יראה המעיין: ב…