שם משמואל, קדושים ד׳

פסח שני

יש להתבונן מדוע פסח שני נקרא פסח קטן במשנה, ונראה דהנה במדרש ריש פ' בשלח שפסח שני הוא בזכות יוסף, והנה במדרש ויגש, יוסף קטנן של שבטים הי', ויש להבין למה נקרא קטנן של שבטים אדרבה מצינו שנקרא ראש לשבטים, ובמדרש סוף פ' ויחי שאמר יוסף לשבטים אתם הגוף ואני הראש דכתיב תבואתה לראש יוסף, אך נראה דהנה אמרו ז"ל שאמר הקב"ה ללבנה צדיקים יקראו על שמך יערב בנה הקטן דוד הוא הקטן, ונראה הפי' דקטן הוא שאין לו דעת עצמו אלא שנסמך על דעת הגדול, ובש"ס קידושין עבד קטן כבהמה דמי, ובהמה אדעתא דמרה קאזלא, וע"כ צדיקים שמבטלין את דעתם ורצונם לרצון הש"י, ועליו הם נסמכים בכל דבר כמו שאמר דוד המע"ה נפשי כגמול עלי אמו, ומקבלין בתמימות מאמר הש"י בלי התחכמות ע"כ נקראו קטן. וכמו לבנה שנקראה קטן שאין לה אור מעצמה אלא שמקבלת מאור השמש, כן הצדיקים שמבטלין דעתם ורצונם להש"י ומקבלים ברצון כל הבא עליהם מהש"י, ובמדרש תולדות הן עשו אחי איש שעיר גבר שדין כדכתיב ושעירים ירקדו שם, ואנכי איש חלק כדכתיב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, ופי' אנכי איש חלק שאינני צריך להשתדלות אם יהי' רצון הש"י שיהי' לי הברכות אשיגם בלי השתדלות ואם לא אין לי חפץ בהם, וכבר דברנו מזה, וכמו כן דוד המע"ה נפשי כגמול עלי אמו כנ"ל, ואמר עוד שמואל (ב' ט"ו) ואם כה יאמר לא חפצתי בך הנני יעשה לי כאשר טוב בעיניו, והנה יוסף הצדיק עם כל חכמתו הרב כמאמר הכתוב וזקניו יחכם והי' ראש השבטים, הי' בו בחי' תמימות וביטול לרצון הש"י, כמו שתראה שעמד י"ב שנים במצרים בבית הסוהר ולא הודיע לאביו, שבודאי הי' בא ופדה אותו בכל ממון שבעולם, אבל הוא בצדקתו הניח הכל לרצון הש"י, כי באם יהי' רצון הש"י שיבוא יעקב ויפדה אותו, בעצמו יודיעהו, ואם רצונו יתברך שישב בבית הסוהר הוא מקבל עליו באהבה, והיא שעמדה לו בנסיונו עם אשת פוטיפר שאמרו ז"ל שלש"ש נתכוונה שראתה באיצטרליגין שלה שעתידה להעמיד בן ממנו, ובודאי מה שראתה ראה גם הוא או שהודיעה לו, והי' מקם וכר נרחב לפני יצה"ר לפתותו, ומ"מ הוא לא הביט על התחכמות אלא שקיבל מאמר הש"י בתמימות שדבר זה אסור, ולא הביט על דעתו כלל, אם דבר זה נכון לפניו לעשותו או לא, וכבר דברנו מזה, וע"כ נקרא גם כן קטן, קטנן של שבטים, וכנראה שכל החטא של מכירת יוסף לא הי' יכול לצמוח אם גם השבטים הי' בהם אז מדה זו, שהם חשבו וחששו שלא ידחו מהיות בעלי ברית להש"י כמו שכתבו המפרשים ז"ל, ואם הי' בהם מדה זו כמו שאמר יעקב או דוד כנ"ל, הי' להם להשיב אל לבם ולסמוך על הש"י לאמור, ה' הוא הטוב בעיניו יעשה, אבל באשר הי' צריך לצאת לפועל מכירת יוסף וירידת מצרים נלקחה מהם מדה זו לשעתו, וזהו שאמר במדרש וישב למה תתענו ה' מדרכיך כשרצית נתתה בלבם וכו', ע"כ נקרא יוסף קטנן של שבטים:

והנה חודש אייר נקרא זיו היינו שמקבל ההארה מניסן כמו לבנה שמקבלת אור השמש, וכמו שהלבנה כל כמה שמתרחקת מן השמש מאירה ביותר, כן כתיב מרחוק ה' נראה לי שכל כמה שאדם מבטל דעתו לרצון הש"י ועומד מרחוק בלי התחכמות אלא בתמימות נראה לו ה' ביותר, וכמו שפירשו המפרשים במאמר אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה, וע"כ בזכות יוסף שזה היתה מדתו ונקרא קטנן של שבטים זכו ישראל לקבל בחודש זיו הארה גדולה מניסן לעשות פסח, ונקרא פסח קטן:

עוד יש לפרש דברי המדרש בשלח שבזכות יוסף עושין פסח שני, דהנה איש אשר הי' טמא או בדרך רחוקה ולא הי' יכול לעשות הפסח עם כל ישראל בודאי לא הי' זה במקרה, גם אין לומר שבשביל חטא הקדום הסטרא דקדושה אינו מקבלו ודוחין אותו מכלל ישראל לחוץ כענין שאמרו ז"ל בסוכה משל לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו כלומר אי אפשר בשמושך, כי ניסן הוא חסד ימין מקרבת ולא שמאול דוחה, וע"כ לומר שהסיבה היתה מפני חטא הקדום מצאו כחות החיצונים קן למו בגופו והם סבבו לו הסיבות שיהי' אז טמא או בדרך רחוקה, [ובזה יובן טענת האנשים ההם אל משה למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו, ופי' הספורנו מאחר שהיתה טומאתנו לדבר מצוה למה תהי' גוררת עבירה, ולהנ"ל יובן בטוב שא"א לומר שכחות חיצונים סבבו להם הסיבה שהרי היו נושאי ארונו של יוסף, ולא באה להם מצד שליטת החיצונים מפני חטא הקדום] והנה אמרו ז"ל ביוסף הצדיק עין שלא רצתה ליזון ממה שאינה שלה תבוא ותאכל בכל הרואה, ופירש כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שבאשר לא נדבק עינו להרע ע"כ אין לכחות הרעות שליטה לקרב בכל גבול הרואה, וע"כ באשר כל ישראל היתה עליהם השבועה להטפל בארונו של יוסף, ע"כ זכותו מועיל להם לעולם שעכ"פ לא יהי' לכחות הרעות שליטה על איש ישראל לדחותו לגמרי מפסח, אלא יעשו פסח שני: