שם משמואל, פורים ח׳

שושן פורים

ענין פרזים ומוקפין הנה ידוע דמועדי ישראל פסח וסוכות [ושבועות אינו תלוי בימי החדש רק נגרר אחר יו"ט של פסח] הם כאשר סיהרא באשלמותא הוא יום ט"ו לחודש, וכבר דיבר מזה מהר"ל, אך פורים הוא בי"ד לחודש הגם שהוא מחמת שאקלע בו יום נייח, מ"מ בודאי לאו במקרה הי':

ויש לומר הטעם דהנה הלבנה נבנית לעתים ונפרצת לעתים, כן הביא הרמב"ן הלשין משום מדרשו של ר' נחוניא בן הקנה בפרשת פרץ וזרח, ולשון נפרצת הוא כלשון עיר פרוצה, והיינו דכמו עיר פרוצה שהאויבים מבחוץ יכולין לבוא בה לשלול שלל ולבוז בז, כן הוא בעת שהלבנה נפרצת יש רשות לכחות חיצונים כידוע ומפוורסם בספרים, והנה ימים טובים הגיד אדומו"ר הרי"ם זצללה"ה מגור וכן הוא משמע בזוה"ק פ' אמור שמאיר בהם מאור שנברא ביום הראשון, והנה אור הזה ראה הקב"ה שאין כדאי שישתמשו בו הרשעים גנזו לצדיקים, וכבר פרשנו שהיו הרשעים משתמשים בו לתאוותן המגונה, וע"כ גנזו לצדיקים לעתיד לבוא שהרוח הטומאה תעביר מן הארץ, וע"כ מובן שאי אפשר שהיו הימים טובים אלא כשסיהרא באשלמותא דבעוד איננה באשלמותא אם הי' אז יו"ט הי' החיצונים ג"כ נוטלין ממנו, וע"כ אי אפשר שיתגלה אז אור זה אלא דווקא כשסיהרא באשלמותא שהוא כאילו מוקפת חומה בעד החיצונים:

והנה שבת לא איכפת לן אם הוא בעת מיעוט וחיסור הלבנה, כי בשבת כלהו ערקין ואתעברו מינה, ואין שום חשש מיניקת החיצונים, וכבר אמרנו בשם כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שהוא כדוגמת שילה שנאכל שם קדשים בכל הרואה ואינה צריכה לחומה:

והנה בפורים כתיב כי נפל פחד מרדכי עליהם, פחד היהודים עליהם, ובזוה"ק פחד מרדכי ולא פחד אחשורוש, והיינו משום שעמלק הוא היפוך שבת כבפדר"א, וע"כ אז האירה בחי' שבת שכלהו ערקין לנוקבא דתהומא רבא, וע"כ נפל פחד מרדכי ופחד היהודים עליהם ואין נזקקין לחומה, ע"כ הוא ביום י"ד בעוד סיהרא איננה באשלמותא, וע"כ הי' אז הגואל מזרעו של בנימין ובש"ס זבחים שגם שילה היתה בחלקו של בנימין, והיינו שרועה יוצאה מחלקו של בנימין לחלקו של יוסף, והיו משותפין בו יוסף ובנימין כמו שבירושלים היו משותפין יהודה ובנימין, וע"כ כמו שבשילה שהיא בחלקו של בנימין נמי, ואוכלין בו בכל הרואה מטעם הנ"ל, כן נמי פורים יו"ט של מרדכי שהוא מגזע בנימין הוא כדמיון שבת ואינו זקוק לחומה:

והנה כתיב עיר פרוצה אין חומה איש אשר אינו מעצור לרוחו והוא בדוגמא זו שכחות חיצונים יכולין להזדווג לו, וע"כ אי אפשר שתשרה עלי' הארה עליונה כטעם שאי אפשר שיהי' יו"ט בעת סיהרא איננה באשלמותא, אך בפורים יהי' מי שיהי' אפי' מי שהי' עד כה כעיר פרוצה אין חומה נמי נותנין לו מן השמים אם אך רוצה בכל לב לקבל:

והנה ידוע דברי הרמב"ן דרוח יתירה שמשיגין ביו"ט אינה מסתלקת במוצאי יו"ט וע"כ אין צריכין לבשמים, והטעם אמר כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה משום דכל דבר הניתן משמים בחסד ואין לאדם תפוסת יד בו אין לו קיום, וע"כ שבת דקבוע וקיימא במוצאי שבת מסתלקת הנשמה יתירה, אבל ביו"ט דבי דינא מקדשין לי' יש לו לאדם תפיסת יד בו ע"כ איננה מסתלקת, וזהו מעלה יתירה ביו"ט מבשבת, וממוצא הדברים ששבת ויו"ט לכל אחד יש מעלה מיוחדת זה אינה צריכה וזקוקה לחומה, וזה יש לו קיום ביותר, וע"כ מוקפין חומה שרומז לאדם שיש לו מעצור לרוחו יש להם בפורים שתי המעלות, והוא בזמן סיהרא באשלמותא, וזה יש לו קיום ביותר: