שם משמואל, יום כיפורים ח׳

עיוכ"פ

נראה דר"ה באשר נקרא ראש הוא תיקון השכל שמשכנו בראש, ועשי"ת הם השתפכות הנפש, תיקון הנפש, ומזה נעשים הכפרות שהן תיקון הנפש כמ"ש מהר"ל בנתיב הבטחון, ובסעודה של עיוה"כ הוא תיקון הגוף, ונשלמו כל שלשה חלקי האדם גוף ונפש ושכל קודם יוה"כ, למען נבוא ליום הכפורים נקיים כמלה"ש, שאז היא תכלית הטהרה וכפרה בשלשה אלה, וכולם נרמזים בפסוק זה, כי ביום הזה יכפר עליכם, לטהר אתכם מכל חטאתיכם, לפני ה' תטהרו, הרי הזכיר שלשה ענינים לעומת שלשה אלה:

עשי"ת, הם נגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, ובאשר תשובה נבראה קודם שנברא העולם ע"כ כשישראל זוכין ומתדבקין בתשובה, זוכין לשורש של עשרה מאמרות קודם שבאו לכלל מאמר, והנה כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד ההפרש בין מאמר לדיבור, שדיבור הוא חיבור המדבר להנדבר, ומאמר הוא נפרד, שמאמר יכול להיות אפי' בלי כוונה להשמיע להשומע זה, אלא שהשומע שומע ממילא, וזה ההפרש בין עשרה מאמרות לעשרת הדברות, שבריאת העולם היתה ע"י צמצום דאל"ה הי' בטל במציאות, וע"כ נברא במאמר שהוא נפרד, אבל עשרת הדיברות הם החיבור שבין ישראל לאביהן שבשמים, והנה ישראל במדבר ששבו בכל לב מחטא העגל זכו בעשרה ימים אלו יום אחר יום, עומק אחר עומק, לשורש של העשרה מאמרות טרם נפרדו, וזה בחי' דיבור, ע"כ זכו ביוה"כ ללוחות האחרונים:

והנה שני מאמרות הראשונים הם, בראשית [דבראשית נמי מאמר הוא כבש"ס ר"ה (ל"ב.)] יהי אור, ולנגדם שני ימים טובים של ר"ה, והם כחד יומא אריכתא מפני שלשון אמירה לא נזכרה בשניהם רק פעם אחת, ואז ישראל זוכין לשורש מאמרות אלו, וזה שבמדרש אורי בר"ה, וזוכין בתשובתם לכל שרשי המאמרות, יום אחר יום עד שמאמר התשיעי נעשה אדם, והעשירי הנה נתתי לכם וגו' שהוא הכח במזונות להזין את האדם, וידועין דברי הרב שניתן כמזונות כח גבוה מאד יותר מהאדם כי הוא נותן כח באדם, וזה הכח ניתן במאמר זה ועיין רמב"ן שם:

ולפי האמור יובן ענין תענית יוה"כ, כי ישראל זוכין ביוה"כ לשורש מאמר זה טרם ניתן בהמזונות, ע"כ הם נזונים מעצם הכת והחיות בלי לבוש שהוא חומר וגוף המזונות:

והנה בעיוה"כ זוכין לשורש מאמר נעשה אדם, וידוע דאדם הוא המחבר עליונים ותחתונים ובאדם כלול הכל והוא המחבר הכל, ומספרו מ"ה והוא ידוע במקובלים, וע"כ שורש מאמר זה הוא עצם כח החיבור, וע"כ איתא בספרים בעיוה"כ מתקנין כל האכילות שמכל השנה, וגם מצרפין כל התפלות מכל השנה, אם יש בכולן כדי לצרף תפילה אחת באמצעות אותה תפילה נתעלו כולם, והוא מטעם הנ"ל שאז זמן עצם כח החיבור, ע"כ נעשה מכל השנה ענין אחד:

כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי, ביאור הדברים נראה, דהנה הריטב"א ר"ה הביא בשם הר' יונה שהסעודה היא תשלומין, שהיתה צריכה להיות ביוה"כ להראות כי קדוש היום לאדוננו וראוי לאכול בו ממתקים כמו בר"ה, אלא שגזירת הכתוב היא לפרוש בו ביום מתאוות הגופניות שנהי' כמלאכים עכ"ל:

והנה יוה"כ היא פנימית כל השנה, ובהאר"י ז"ל שאז תיקון הפנימיות, ובעיוה"כ הוא תיקון הכלים להפנימית, וע"כ ביוה"כ אומרים ברוך שכמל"ו בקול רם, שבכל השנה אומרים אותו רק בחשאי, היינו משום שבהאיר יוה"כ נעשה גם החיצונית פנימית, והוא רומז לעוה"ב שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, ומובן ג"כ שהסעודה שהיתה ראוי' ליום זה נמי גם החיצונית נעשה פנימית, כי הסעודה צריכה להיות לפי מהות העת, וכמו לעוה"ב שהסעודה תהי' מה שהצדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, והוא פנימית המאכל וכמאמר הכתוב ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו, וכמ"ש הרמב"ן שהוא כאכילה ממש כמ"ש באור פני המלך חיים, וכאשר אוכלין אותה בעיוה"כ, נמי הוא כה"ג שנתגלה פנימית ושורש המאכל והחיצונית נעשה ג"כ פנימית:

ולפ"ז יובן מאמרם ז"ל כאלו התענה תשיעי ועשירי, דכמו בעשירי יום התענית שהחיות היא משורש ופנימית המאכל לבד, כנ"ל במאמר הקדום, כן נמי אכילת תשיעי שנהפכה כל חיצונית המאכל לפנימית, ואינה חוצצת בפני פנימית, והיא סעודה פנימית לבד בלי לבוש: