שם משמואל, חנוכה ע״ח

ליל ז'

קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה, הנה תקנו שלשה מצות, נרות, הלל, והודאה, וכבר דברנו מה עבידתייהו, ונראה עוד לומר דהנה במדרש וחושך ע"פ תהום זו מלכות יון, והנה ברמ"ז דחשך ר"ת חמור שור כלב, א"כ מבואר דמלכות יון שלשה קליפות שולטים בה, חמור הוא קליפת ישמעאל שכתוב בו והוא יהי' פרא אדם, ובתרגום יונתן ואיהו יהוי מדמא לערוד בבני אנשא, וערוד הוא חמור הבר כברש"י ריש ר"ה, והיינו דכל חמור הוא נמשך לתאות מטונפות, כענין שכתוב אשר בשר חמורים בשרם, וחמור הבר הוא נמשך לתאוה יוצא מגדר הישוב, שור הוא קליפת עשו שור המזיק ועליו כתיב וכל קרני רשעים אגדע, ועליו נרמז בש"ס ריש ב"ק דשור הוא ראש לאבות נזיקין, כלב הוא היוצא מבין שניהם כבזוה"ק דמהזדווגת שור וחמור יוצא כלב והוא קליפת עמלק, והנה כולם נכללים במלכות יון:

ונראה דכל ארבע מלכיות כל אחת נכללת עמה הקליפה שהי' במלכות הקודמת לה, ומטעם זה מלכות הרביעית שקולה או יתירה משלשתן, והיינו שקליפת מלכות בבל הוא שור המזיק, וע"כ נקרא בכתוב "משחית גוים" כמו קרן השור שכוונתו להזיק, וע"כ כתיב בענשו ועשבא כתורין יאכל, מחמת שהוא דומה לו, קליפת מלכות מדי הוא חמור שכל ענינה תאוות מטונפות, וזה הי' הכוונה בסעודת אחשורוש כבמדרש, ומעשה ושתי לעד, אך באשר היא כלולה גם ממלכות בבל הקודמת שהוא קליפת שור המזיק משחית גוים, ע"כ נספח לה המן הרשע צורר היהודים שגזר להשמיד להרוג ולאבד, מלכות יון הוא קליפת כלב כלבין דחציפין קליפת עמלק שנמשל לכלב כברש"י בא כלב ונשכו שהכוונה על עמלק, והיא כלולה גם מקליפות מלכות הקודמים לה והם קליפת חמור ושור, והם ר"ת חשך, ומלכות רביעית הרי מפורש במדרש שהיא שקולה או יתירה משלשתן:

ונראה שבשלשה קליפות אלה שבמלכות יון לעומתם בקדושה הוא מדת דהמע"ה, ויוסף הצדיק, ויעק"א ע"ה לעומת קליפת חמור הוא דהמע"ה שהי' כל תשוקתו להדבק בקדושה עליונה כמ"ש צמאה לך נפשי כמה לך בשרי וכל ספר תהלים מלא מזה, והוא רוה להקב"ה בשירות ותשבחות, והוא מדת חמור בקדושה שהי' נכנע מאד להשי"ת, וכענין שכתוב חמור גרם וגו' ויט שכמו לסבול, וזה במדרש ריש וישלח וחמור זה מלך המשיח, ולעומת קליפת שור הוא יוסף הצדיק שכתוב בי' בכור שורו הדר לו, והיינו שהי' לבו תמיד מוגבה בדרכי ה' ובנהירו דאנפין, היפוך קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק, וזה שבמדרש ריש וישלח שור זה משוח מלחמה, והכוונה על משיח בן יוסף, ועוד שם לקמן במדרש ובש"ס ב"ק (י"ז:) שור זה יוסף, והוא הי' זן ומפרנס והחי' את כל העולם בשני רעבון, ואולי עליו רמז הכתוב ורב תבואות בכח שור, היפוך נבוכדנצר הנקרא משחית גוים, ולעומת קליפת כלב הי' יעק"א ע"ה כמו שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שעמלק הוא היפוך יעקב אבינו ע"ה שיעקב נקרא ישרון מלשון ישר ועמלק הוא לשון עקלקלות עכ"ד, ועוד שמדותיו של יעקאע"ה הוא אמת כמ"ש תתן אמת ליעקב ועמלק הוא תכלית השקר והוא כסות ולשון שינה, וע"כ אם שקרת במדות ומשקולות הוי דואג מגירוי האויב זה עמלק כברש"י פ' זכור:

ולפי האמור יתפרש מה שהיוונים גזרו שלשה גזירות על ישראל לבטל מהם חודש, מילה, ושבת, חודש מתיחס לדהמע"ה כאמרם ז"ל ושלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקים, מילה מתיחסת ליוסף הצדיק שומר הברית והוא כפה את מצרים להמול, באמרו אלקי אינו זן את ערלים, שבת מתיחס ליעקאע"ה נחלת יעקב שכתוב בו שמירת שבת להדיא כבמדרש, והיוונים שהי' בהם שלשה קליפות הנ"ל שהם היפוך מדתו של יעקב ויוסף ודוד ע"כ הי' בכחם לגזור שלשה גזירות הנ"ל:

ובזה יש לפרש הענין שתקנו החכמים שלשה מצות, נרות, הלל, והודאה, שכשגברו ישראל ונצחו את היוונים שהי' נכלל בהם שלשה קליפות הנ"ל, א"כ חזרו להאיר בישראל אורות של שלשה צדיקים הנ"ל יעקב ויוסף ודוד, ולעומת יעקאע"ה שבמדרש ריש ויצא שיעקב שמו שמש שהוא מאיר לארץ ולדרים עלי' תקנו נרות חנוכה להאיר אפי' לרה"ר, וע"ז כתיב והי' אור ישראל לאש וקדושו ללהבה, ולעומת יוסף הצדיק שהי' מדתו הגבהת הלב בדרכי ה' והי' תמיד בנהירו דאנפין, תקנו החכמים לקרות את הלל שהוא הגבהת ורוממות הנפש כמ"ש הרמב"ן בפ' אמור בענין קריאת ההלל במועדים, ולעומת דהמע"ה שהי' מדתו הודאה והכנעה שבא מיהודה שנקרא ע"ש הודאה כמ"ש הפעם אודה את ה' ובמדרש לפי שתפסה לאה פלך הודאה עמדו בני' בעלי הודאה: