שם משמואל, חנוכה ל״ה

שנת תרע"ז. ליל א'

בש"א יום ראשון מדליק שמונה מכאן ואילך פוחת והולך, ובה"א יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך וכו', טעמא דב"ש כנגד פרי החג וטעמא דב"ה דמעלין בקודש ואין מורידין, נראה לפרש דהנה יש לומר שני ענינים במצות נר חנוכה, ענין אחד דבעיקר הנס בנרות המנורה הקשו המפרשים למה הוצרך לנס הלא טומאה דחוי' בציבור, ותירצו שהוא להראות חיבתן של ישראל ושעבודתם נרצה, ומובן דכמים פנים אל פנים וכו' גרם בלב ישראל אהבה עצומה לאביהן שבשמים, וכן בכל שנה ושנה בזמן הזה מתעורר האהבה, וידועין דברי הרמב"ן בפסוק אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ, היינו כאשר בא בלב האדם אהבה להשי"ת יניח אותו בחפץ של מצוה עכ"ד, כי יכול מזה להשתלשל ח"ו אהבה חיצוניות, וחפץ של מצוה הוא כלי ושמירה שלא תצא לחוץ, ויש לומר שזהו ענין נר חנוכה חפץ של מצוה שיהי' כלי לאהבה, ויש לומר עוד שענין נר חנוכה היות היונים רצו לבטל מישראל את חכמת התורה שהיא שכל אלקי שכל הנבדל שזה נקרא שכל במוחלט, ולהמשיכם לחכמות חיצוניות שהוא שכל הגופני, ובערך שכל התורה היא כערך חומר לגבי הצורה, וכבר דברנו בזה, וכאשר ישראל מסרו נפשם נגד היוונים, זכו לעומתם לשכל הנבדל שכל התורה, כי מכל דבר שאדם בורח בא לעומתו בקדושה, וע"כ הי' אז הנס בנרות ושמן המנורה, כי שמן הוא חכמה והרוצה להחכים ידרים וסימנך מנורה בדרום, והיינו שהי' מראין להם מן השמים שזכו לחכמה נבדלת שהיא נרמזת בשמן זית זך כתית למאור זך בלי שמרים, שהוא שכל נבדל בלי פסולת, וכן בכל שנה בזמן הזה זוכין ישראל להארות גדולות מרישא דכל דרגין וכידוע במקובלים ענין ג' יחודים בגמטריא נר, ובנרות חנוכה מעוררין למעלה השפעת אורות האלו:

ויש לומר דבזה איפלגו ב"ש וב"ה עפ"י מה שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שמדת ב"ש גבוה מאד ע"כ סברו הקדש טעות הוי הקדש, שלהתרוממות מדתם אין בכח האדם לעורר שמה בכוונתו ע"כ אחת היא אי כוון או הי' בטעות, עכ"ד, ומ"מ מי לא מודה ב"ש שהמצות פועלים בעליונים, וע"כ לומר שס"ל שהמצות עושים את האדם כלי לקבל ענין האלקי, והענין אלקי חל ממילא על המקום המוכן לו, וא"כ סוף סוף שהמצות פועלים בעליונים, ולדידהו יש לומר דענין נר חנוכה כטעם וענין הראשון הוא כלי להאהבה, אבל אין בכח האדם לעורר בעצם ובראשונה להמשיך כנ"ל, אך ב"ה ס"ל דענין נ"ח הוא כטעם וענין השני להמשיך האורות כנ"ל, וי"ל דב"ה באשר היו ענוים יתירים, ואני את דכא אשכון, ע"כ הי' בכוחם להמשיך כנ"ל:

ולפי האמור יתפרש הענין פוחת והולך או מוסיף והולך, כי הנה אז בזמן הנס הי' ההתפעלות ורגש הנפש והאהבה יתירה ביום הראשון ביתר שאת כמשפט כל דבר חדש, ועוד אחרי היותם כמתיאשים בעצמם, ראו אור חדש ונוכחו לדעת שעבודתם נרצה בשמים, וביום השני שלא הי' הדבר חדש אצלם, הרגש והתפעלות והאהבה הי' פחות מעט, וכן יום אחר יום נתמעט הרגש וההתפעלות, הא למה זה דומה לאיש עני מדוכא שהרויח בפעם אחת אלף ככר כסף, שהי' שמחתו עצומה מאד מאד, ואם ביום השני נמי ירויח ככה א"א שיהי' שמחתו כ"כ עצומה כיום ראשון, וכן ביום השלישי שירויח ככה א"א שיהי' שמחתו כיום השני וכן לעולם, ע"כ ב"ש דסברו דטעם נרות חנוכה הוא להיות כלים להאהבה סברו פוחת והולך כי ע"כ לדורות נמי שמתעורר האהבה בזמן הזה נמי הוא כאופן שהי' בזמן הנס, והאהבה פוחתת מיום ליום, ע"כ הנרות חנוכה שאנו עושין כלים להאהבה נמי פוחת והולך כמסת האהבה:

אך ב"ה לפי ענין וטעם השני של נרות חנוכה שהוא לעורר השפעת אור החכמה ושכל הנבדל, יש לומר דהנה כתיב יהב חכמה לחכימין, ופירש"י למבקשי חכמה, והיינו דא"א להיות מבקש חכמה אלא מי שיש בו חכמה, כי האדם שאין בו חכמה הוא חומרי לגמרי, נמשך למה שהוא, ולא לחכמה שהיא רחוקה ממהותו, וע"כ לפי מסת החכמה שיש בו מבקש חכמה עוד יותר, ולפי"ז כאשר מעוררין השפעת החכמה ביום ראשון וזוכין לה מבקשים עוד יותר, וע"כ מעוררים ביום השני עוד יותר וזוכין להשפעת החכמה עוד יותר, וכן מוסיף והולך כל הזמן הזה, ע"כ ב"ה דסברו כטעם השני כנ"ל סבירא להו מוסיף והולך:

והנה זה עצמו הוא ענין פרי החג, ומה שמעלין בקודש ולא מורידין, דענין פרי החג שישראל מקריבין בשביל שבעים אומות, כי סוכות הוא זמן השפעת גשמי שנה, והוא חיבור השי"ת להעולם באמצעות ההשפעה, וכל חיבור גורם אהבה, אך האומות אינן בסוג זה, ומ"מ אע"ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזו, היינו השרים מלמעלה, ואחר שהי' העולם עומד בדין בר"ה, וזוכין להשפעה בסוכות נתרבה האהבה ופוחתת והולכת מיום ליום, וישראל מקריבין למטה השבעים פרים נמי להיות כלים להאהבה זו למעלה, ע"כ פוחתין והולכין כמסת האהבה שפוחתת, וע"כ ענין אחד הוא לב"ש, נר חנוכה ופרי החג אלא שזה למטה וזה למעלה בין שרי האומות:

וענין שמעלין בקודש ולא מורידין, יש לומר שכל דבר קדושה שזוכין לעשותו הוא מסייע לקדושה יותר גדולה, כמו שאין לעלות על דרגא הגבוה טרם עלו על הנמוכה, וזהו מביא לזה, דוגמא לזה הוא נרות חנוכה שהשפעות אור החכמה של היום, גורם להשפעת אור החכמה יותר גדולה שלמחר כנ"ל, וע"כ ב"ש נותן טעם לדבריו כפרי החג שלדידהו דסבירא להו דמצות נ"ח הוא להיות כלים להאהבה הוא דומה לפרי החג, וב"ה דס"ל דמצות נ"ח הוא המעורר אור החכמה, הוא דומה לכל הדברים שמעלין בקודש ולא מורידין: