שם משמואל, חנוכה ל״ב

ליל ו'

בש"ס תענית (ט"ו.) לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה צדיקים לאורה וישרים לשמחה, צדיקים לאורה דכתיב אור זריע לצדיק וישרים לשמחה דכתיב ולישרי לב שמחה, וברש"י דישרים עדיפי מצדיקים, וברשב"א כתב דצדיקים עדיפי, ויש לומר שיהי' כל דברי חכמים קיימים, דהנה ידוע דמדת יוסף היא צדיק יסוד עולם שומר הברית, ויעקב נקרא ישורון מלשון ישר והוא ישרת השכל היפוך עמלק כמו שהגדנו כבר בשם כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה, ומובן אשר האוחזים במדת יעקב הם נכללים בשם יעקב והאוחזים במדת יוסף נקראים בשם יוסף, ובכן אור זרוע לצדיק הוא יוסף והאוחזים במדתו, ולישרי לב שמחה הוא יעקב והאוחזים במדתו, והנה פשוט שמעלת יעקב גדולה משל יוסף וזהו שכתב רש"י דישרים עדיפי מצדיקים, ומ"מ הנה מצינו שכשנולד יוסף בטח יעקב בהקב"ה ורצה לשוב מבית לבן כי יוסף הוא שטנו של עשו ויעקב נמשל לאש שאינו שולט למרחוק ויוסף ללהבה ששולטת למרחוק, הרי שנמצא ענינים ביוסף לשבח מה שלא הי' ביעקב, וע"כ דעת הרשב"א דצדיקים עדיפי מישרים, ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, כי זה מדבר בענין פרט זה ומר מדבר מפרט זה:

ובזה יתישב לנו קושיא עצומה דאם מדה אחת עדיפה מחברתה בהחלט, למה לא תהי' לבעלי מדה זו אורה ושמחה יחד ולמה אמר לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה צדיקים לאורה וישרים לשמחה דמשמע זו ולא האחרת, אלא ודאי שכל אחת עדיפה מחברתה בפרט מיוחד, כמו יעקב ויוסף עצמם, כן הוא נמי בהאוחזים במדותיהם:

והנה כתיב זרח בחושך אור לישרים והלא ישרים הוא רק לשמחה ולא לאורה כנ"ל, ונראה דהנה במדרש וחשך זו יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהם, ובש"ק הגדנו בשם הרמ"ז שחשך ר"ת של חמור שור כלב, והם קליפת ישמעאל עשו ועמלק בטומאה שהם לעומת כח אברהם יצחק ויעקב בקדושה, והנה בזוה"ק (קכ"ט.) זכאין אינון מאריהון דתשובה דהא בשעתא חדא ביומא ברגע חדא קריבין לגבי קב"ה מה דלא הוה הכי אפי' לצדיקים גמורים דאתקריבו גבי קב"ה בכמה שנין אברהם לא עאל באינון יומין עלאין עד דהוה סיב כמה דאתמר עי"ש, ולכאורה למה תהי' כזאת, אך הטעם דיש שני דרכים לקרב עצמו להקב"ה, יש ע"י עבודתו תורה ומצות ומעש"ט, ויש ע"י הבריחה מהצד הטומאה והסט"א באין לעומתו בקדושה, וכך הוא המדה שכל מה שבורח מהטומאה זוכין לעומתו בקדושה וכמ"ש ויברח משה מפני פרעה שהוא הטומאה זכה לוישב משה על הבאר שהוא הקדושה, וע"כ מאריהון דתשובה שברחו מצד הטומאה באין לעומתו לדרגין עלאין כוללין כמסת הבריחה מהטומאה, ואינו דומה להמתקרב מכח מעשיו הטובים שאין זוכין אלא כמסת העשה טוב בפרט ולא בכלל כולו, וע"כ בימי יוונים שהי' התפשטות החושך שהוא קליפות ישמעאל עשו ועמלק, וישראל מסרו נפשם שלא להמשך אחריהם היו בבחי' בעלי תשובה שברגעא חדא בשעתא חדא זכו לבוא לההיפוך מג' קליפות אלה שהוא כלל הקדושה כח אברהם יצחק ויעקב, ויש לומר שהכתוב מדבר מישראל בימי יוונים ועליהם רמז זרח בחושך אור לישרים, והם השיגו כלל כל המעלות ואף המעלה מה שהוא שטנו של עשו שהרי הי' להם בריחה גם מקליפת עשו, וזכו נמי לאור זרוע לצדיק, אבל ישרי לב שהשיגו המעלה בכח מעשיהם הטובים הם רק לשמחה ולא לאורה כנ"ל: