שם משמואל, חנוכה כ״ד

יום ב' דר"ח טבת.

הנה החודש הזה מזלו גדי וטבעו הקפיצה וכמו ששנינו הכלב וגדי שקפצו מראש הגג וחכמי האמת אמרו שזה רומז על קין והבל ולפי דברי בראשית רבה לא עשה הבל בעולם אלא עד החנוכה, ויתבאר עפ"י מה שהגדנו במק"א שהשמות של קין והבל מורים על מהותם, שקין הוא מלשון קנין שע"ש זה נקרא קין כי קניתי איש את ה', והיינו שהי' יש בעיני עצמו והי' רואה א"ע שהוא הקנין הנכבד שבעולם, והבל הי' להיפוך שהי' מהבל א"ע ואת כל עולם כולו ולא הרהיב עוז בנפשו להביא קרבן עד שראה קין עושה כן כמ"ש והבל הביא גם הוא, ומהות שניהם כשהוא כפי המדה ובמקום הראוי הוא טוב מאד, כי מדתו של קין נצרך מאד לעבודה כאמרם ז"ל הוי עז כנמר גבור כארי רץ כצבי קל כנשר לעשות רצון אביך שבשמים ויגבה לבו בדרכי ד', וחייב אדם לומר בשבילי נברא העולם, וזה שאמרה חוה קניתי איש את ה', היינו לעבודת ה' יהי' יש וקנין בעיני עצמו, וכמו כן מדתו של הבל כשהוא במדה ובמשקל הוא טוב מאד, אברהם אמר ואנכי עפר ואפר ומשה רבינו ע"ה ואהרן אמרו ואנחנו מה וכל מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסנדלותה, אבל שלא במדה היא מביאה לידי יאוש הנורא והתרשלות והתקררות בעבודת ה', והנה שני המדות אי טב לית טב מני' ואי ביש לית ביש מני', וזו הרמז שקפצו מראש הגג, כמו ענין קפיצה שהוא שלא בסדר ולא בהדרגה וקפצו ונפלו מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, אך לעומת קפיצה המגונה, יש קפיצה נכבדת ממטה למעלה להשתוקק למעלות רמות ונשאות ונאחוז דרכו בקודש למעלה ממדריגתו, ובזוה"ק ח"א (ס"ט:) בפסוק בשוא גליו אתה תשבחם מכאן כל מאן דכסיף לאסתכלא ולמנדע אע"ג דלא יכול (נ"א ולא יהבו לי' רשותא) שבחא איהו דילי' וכלא משבחין לי' עכ"ל, והוא ענין קפיצה ממטה למעלה, ובב"ר פרשה נ"ו באברהם אחר העקידה משל לאחד ששמר את אגינו שבולת הנהר והקפיץ גם את בנו, כי ענין העקידה הי' למעלה מגדר וגבול אנושי כבמדרש שם ה' אראלם צעקו חוצה חיצה כתיב חיצה הוא ברי' למיכס ית ברי', ע"כ נקרא בלשון קפיצה וכן בב"ר פרשה נ"ז וינס ויצא החוצה קפץ בזכות אבות האיך מה דאת אמר ויוצא אותו החוצה, כי הנסיון הי' גדול עד שהמטרינה לא האמינה ושאלה את ר' יוסי ואמרה לו אפשר יוסף בן שבע עשרה שנה והי' עומד בכל חומו והי' עושה הדבר הזה (שם בב"ר) א"כ מה שגבר על טבעו למעלה ממדריגתו נקרא קפיצה, וכן הי' מלחמת החשמונאים עם היוונים ענין קפיצה למעלה מהטבע וממדריגתם, איזה אנשים נגד עם רב כחול אשר על שפת הים מזוינים בנל תכסיסי מלחמה, וזה ניתן בראשית הבריאה כח זה בהעלם שימצא ענין כזה ונתן לזה אות בשמים שמזל חודש שבימים ההם הוא גדי הרומז לקפיצה והוא היפוך קין והבל שקפצו מראש הגג ממעלה למטה, וזה ממטה למעלה, וע"כ לא עשה הבל בעולם אלא עד החנוכה, וכל קין שקיל אז למטרפסי', שזה הזמן היפוך להם לגמרי, כי זה הזמן מסוגל לאחוז במעלת רמות ונשגבות אף שנפלאו ממנו ומסוגל לקפיצה כזו, וע"כ בימי יוונים הצליחו החשמונאים בקפיצה זו וזכו לנסים ממעלה מעלה, וכן נשאר לדורות שמי שיקבל עליו עבודת ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו אף שהוא איננו ראוי לכך ועדיין לא הגיע למדה זו יצליח בכל קפיצתו זו:

והנה כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה אמר רמז לר"ח טבת מחצת ראש מבית רשע, היינו כי טבת הוא מירחין דעשו כנודע, וראשית חודש זה הוא בכלל ימי חנוכה ימי נסים, היפוך מירחין דעשו, והנה נמחץ ראשו ונשאר לעשו גוף בלא ראש, ודפח"ח, ולפי דרכנו יש להוסיף בה דברים, דהנה ידוע שעשו בראשו הי' לו נשמות גבוהות מאד כי ראשו הי' מושרש בקדושה עליונה וע"כ ראשו מונח במערת המכפלה רישא דעשו בעטפי' דיצחק, והנה למחוץ ראשו בשורשו הוא קשה מאד, אלא בזמן הזה שהוא מסוגל לקפיצה עד ראשו של עשו וכשזה קם זה נופל ומוחצין ראשו ונוטלין ממנו ראשית ונשאר גם הוא לאלקינו: