שם משמואל, הושענא רבה ט׳

שנת תר"פ

ענין ערבה הניטלת בפני עצמה, כבר הגדנו במאמרי סוכות, שר"ה מכפר על ע"ז, ויוהכ"פ על ג"ע, וסוכות על שפ"ד, ולולב על לה"ר שמגדילה עבירות כנגד ע"ז ג"ע שפ"ד, ע"כ לעומת עבירה שבלשון התיקון נמי בלשון להודות והלל, ולעומת שלה"ר עושה פירוד בין איש לאיש, באה מצות לולב באגודה לעשות כולם כאיש אחד ולכפר אלו על אלו, והיינו כמו איש אחד, שמצוה שאדם עושה באבר אחד מועילה לכל האברים שבכללות האדם, כן בכללות ישראל, שזכות כאו"א מועילה לכל הציבור, ובהצטרף הכלל נתקבלו אפי' הבלתי ראויים שאין בהם לא תורה ולא מצות כמו חלבנה בסמני קטורת:

אך אחר הריצוי שמכל ימי החג שוב בהכרח מתעוררת בכל אחד גם בפרטות, בחינה שעושה אותו ראוי להתקבל גם בפני עצמו, שבלתי אפשר שלא יקלוט עכ"פ ריח מזכות הראויים, והוא כענין ש"ס עירובין (כא:) בפסוק הדודאים נתנו ריח אלו ואלו יתנו ריח, והיינו דלעתיד שתהי' התאחדות כל ישראל, שוב גם אלו הרעים מאד יקלטו מהטובים עד שמעצמם יתנו ריח, כעין זה הוא בסוכות שאפי' הבלתי ראוים אם אך הי' רצונם להתאגד ולהתאחד עם הטובים, ממילא זוכין גם מצד עצמם ליתן ריח טוב, וכל מה שזוכין הכלל כולו בשביל מצות הלולב כל החג, זוכין אח"כ בפרטות כל אחד לבדו בהו"ר, ולרמז זה נוטלין הערבה [שרומזת לאנשים שאין בהם לא תורה ולא מצות אחר שהי' בכל החג קשורים ליתר השלשה מינים] ויוצאין בה בפ"ע:

איתא בהאריז"ל שחותם אחד נעשה ביוהכ"פ בנעילה, ובהו"ר נעשה חותם שני, חותם בתוך חותם, נראה לפרש היות ידוע דגנב גרע מגזלן, ומן העונש יוודע, זה שגנב משלם תשלומי כפל ולא כן הגזלן, וכנגדן יש באדם שני מיני יצה"ר, יש שהוא כגזלן המפתה לעבור אפי' שיודע שזה אסור, ובמדרש ועני ואביון מגוזלו זה יצה"ר יש לך גזלן גדול מזה, ויש שהיא בחי' גנב היינו המחליק הדבר בעיני האדם עד שלא יחשבנו לעבירה, והעיקר בדברי הרשות, ומן ההיתר יסיתהו אל האיסור:

והנה ביוהכ"פ שכל ישראל עושין תשובה על עבירות שבידם ומתכפר להם, ממילא דוחין את יצה"ר הזה מקרב לבם שלא יהי' לו כ"כ כח לתקפם לעבור במזיד, ובנעילה הוא החותם שלא יתפרץ לעבור את הגבול, אך כ"ז הוא מיצה"ר שבבחי' גזלן שיודע ומכיר בו ועושה עליו תשובה, אבל יצה"ר שבבחי' גנב לא נדחה עדיין. אך מפאת קירוב שנתקרבו ישראל בכל ימי החג, שוב מרגישין ישראל את הגנב הזה ומקבלין על עצמם להבא להיות נזהרין גם בדבר הרשות, ע"כ דוחין גם את הגנב הזה ונעשה חותם שני לשמור גם מן הגנב, וזהו חותם בתוך חותם:

הו"ר יום השביעי של חג הסוכות הוא דוגמת יום השבת אחר ששת ימי המעשה, והיינו כמו שבת שכוללת חיות כל הבריאה, וכמו שכתיב ויכלו השמים והארץ, ופירשנו שהוא לשון התכללות כל הבריאה ע"י שניתנו בהם חיים, וכן הוא לעולם כמ"ש הרב אוה"ח, כן הוא הו"ר שיש בו התכללות כל החיות של כל החג, וע"כ בכל יום מקיפים פעם אחת, ובהו"ר ז' פעמים, ובכח זה אחר התכללות השלמה מכל צד זוכין לשמ"ע ליתיב עם מלכא בלחודוי, כי בלתי השלמה מכל צד עדיין נחשב למחוסר אבר או בע"מ, וכל איש אשר בו מום לא יקרב: