שם משמואל, הושענא רבה ד׳

שנת תרע"ד

איתא בספרים שהקפות שבסוכות והו"ר הן דוגמת הקפת חומת יריחו, ונראה לפרש דהנה יריחו נקראת ע"ש הריח כדאיתא ברש"י, וריח הוא פנימית הדבר, וע"כ הוא דבר שהנשמה נהנית ממנו כבש"ס ברכות (מ"ג:), כי הנשמה באשר היא פנימית אינה נהנית אלא מדבר פנימי, וע"כ הניחו דשנה של יריחו למי שיבנה בהמ"ק בחלקו, כי היא דוגמת מקום בהמ"ק נקודה הפנימית, וחומת יריחו היא קליפה קשה שאינה מנחת לבוא להפנימית, וע"כ נתקבצו באו ביריחו להלחם נגד ישראל כל שבע אומות כמבואר ביהושע (כ"ד י"א), כי להפנימית סובבים מכל צד, והקוצים הם סביב סביב להשושנה, וע"כ הקיפו את החומה כדי להפילה שבעה ימים, ובשביעי שבע פעמים לעומת קליפה הקשה שבחומה כפול שבעה מכל שבעה האומות:

ודוגמא לזה הוא שמ"ע שהוא נקודה הפנימית מכל הימים שעברו ר"ה יוה"כ וסוכות, והוא קבלת עול מלכות שמים באמת ובלב תמים, וביחוד הכוונה להש"י בלי שום עירוב כוונה וזה תכלית הכל, וכ"ק זקיני זצללה"ה מקאצק הגיד כי יותר נח להגוף לקבל על עצמו כל מיני סיגופים שבעולם מלקבל על עצמו עול מלכות שמים, ואין סיגוף גדול להגוף יותר מלהיות תחת עול מלכות שמים להתנהג בכל עניניו רק עפ"י התורה, עכת"ד, ובאשר שזה תכלית הכל עומדים כנגד זה כל כחות חיצונים לבלבלו לערבו להממו ולהבהילו, והם סובבים את זו הנקודה מכל צד בכל טצדקי למנוע את האדם מלזכות לנקודה זו, וזהו דוגמת חומת יריחו, ובהקפות של סוכות ובהו"ר שבע פעמים מפילין את החומה, ובא הזמן היותר נכון לקבל עליו מלכות שמים שלימה כנ"ל, ובשמ"ע עושין הקפות עם ס"ת היינו בזה עושין חומה קדושה לבל יקרבו עוד כחות החיצונים, והיא התורה, כי התורה היא חומה בצורה בפני החיצונים מגינה ומצלא, וזהו הענין שבשמ"ע מקיפין בס"ת:

יש לפרש ענין החתימה בהו"ר אחר החתימה בנעילה שהוא חותם בתוך חותם מהו זה, ונראה דהנה במדרש שאלו לחכמה ואמרה נפש החוטאת היא תמות, שאלו לתורה ואמרה יביא קרבן ויתכפר לו, והקב"ה אמר יעשה תשובה ויתכפר לו, ויש לפרש שמאמר החכמה הוא כי באשר הקב"ה הוא מקור החיים ואם חוטא ומנתק עצמו ומתרחק ממקור החיים הרי אין לו חיים, ובהכרח מצד החכמה לומר שנפש החוטאת היא תמות, אך התורה שהיא למעלה מן השכל אמרה יביא קרבן ויתכפר אף שמצד השכל אין לו עוד תיקון, מ"מ עדיין יש לו תיקון מצד התורה שהיא למעלה מן השכל לשוב ולאור באור החיים, אך באשר התורה עם שהיא רוחנית היא באה בלבוש קלף ודיו גשמי, כן התיקון שאמרה שהוא מצד התורה צריך נמי שיהי' בלבוש גשמי, וזהו יביא קרבן ויתכפר, והנה הקב"ה אמר יעשה תשובה ויכפר, ואף שגם התורה היא שמותיו של הקב"ה, מ"מ נראה שבאשר התורה בזה העולם היא בלבוש גשמי, א"א שיהי' התיקון שמצד התורה בלתי בלבוש גשמי, ולפי"ז יש לומר דזה רק מפאת תורה שבכתב שהיא בלבוש הגשמי ואם חיסר אות אחת פסולה, אבל תורה שבע"פ שהיא שכל בלתי ניתן בצימצום האותיות וקלף ודיו גשמי, וגם השכל עצמו הוא שכל מופשט מהנושא, שהרי מביאין ומדמין שכל ממסכת טהרות למועד וכדומה, ע"כ יש לומר דגם התורה שבע"פ נכללת במאמר הש"י יעשה תשובה ויכפר לו, שכמו שהיא בלי לבוש כן התיקון שנמשך ממנה הוא בלי לבוש, והמקדש ע"מ שאני צדיק אפי' רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו, כי באשר כתיב בנים אתם לה' אלקיכם, והנפש שורשה דבוק במקור החיים, ואעפ"י שחטא ישראל הוא, ע"כ בכח התשובה להמשיך לו חיים חדשים ממקור החיים:

ולפי האמור יש לפרש ענין שני החותמות, דהנה חותם של כל דבר היא התורה שנקראת אמת וחותמו של הקב"ה אמת, ותורה שבכתב היא חותם אחד, ותורה שבע"פ היא חותם אחד, וע"כ יוה"כ שמבואר ומפורש כל ענין יוה"כ וקרבנותיו בתורה שבכתב, חותמו היא תורה שבכתב, אך ערבה וניסוך המים הם הלכה למשה מסיני, וערבה בגבולין היא רק מנהג נביאים, וענין הלכה למשה מסיני הוא עוד בלבוש וצמצום לא שכל מופשט בלבד, וע"כ אין למדין ק"ו מהלכה, ואף שאינו בלבוש גשמי ממש כתורה שבכתב מ"מ עדיין שם לבוש עלה וע"כ לא נגמר החותם של תורה שבע"פ בכל ימי החג אף שיש ערבה במקדש מהלכה, אך ערבה בגבולין בהו"ר שהיא רק מנהג נביאים, הוא שכל ורוה"ק בלי שום לבוש, ומצדה יעשה תשובה ויכפר כנ"ל, ע"כ הוא החותם מצד תורה שבע"פ, באופן ששני חותמות הם תורה שבכתב שישראל הקריבו קרבן ונתכפר להם, ותורה שבע"פ חתמה שישראל עשו תשובה ונתכפר להם הכל, אפי' מזידין שאין להם כפרה בקרבן או שאר ענינים שאין להם שייכות לקרבן, ואין על ישראל עוד שום קושיא, וראוים הם לקבל את שמ"ע ולהתאחד במלכא קדישא:

נראה דהו"ר הוא שבת של העשי' שבכל ימי סוכות, וביותר במצות ערבה, דכמו דבשבת היא התגלות האור של כל עשיית ששת ימי המעשה, כן בהו"ר בא לידי גילוי האור מכל עשיית ששת ימים הקודמים: