שם משמואל, אמור ה׳

ל"ג בעומר

יש להתבונן במה שאמרו ז"ל כ"ד אלף תלמידים הי' לו לרע"ק וכולם מתו מפסח ועד עצרת מפני שלא נהגו כבוד זה בזה, ואמרו ז"ל בל"ג בעומר פסקו למות, איך הצדיקים הללו שהי' לבם ברשותם להטות לכל אשר יחפצו, מדוע לא נהגו כבוד זה בזה, והעונש הי' בזמן הזה דווקא, ונראה ענין נהגת כבוד זה בזה כבר אמרנו שהוא מצד שרואה בחברו מעלה שאין בו ע"כ נוהג כבוד בו שהרי בפרט הזה הוא גבוה ממנו, וכן זה בזה שלא יתכן שלא יהי' אחד גבוה מחברו בפרט אחד, והנה באדם הפרטי אף שיש בו אברים חלוקים במעלה, מ"מ אין שייך לומר שאבר זה יחלוק כבוד לזה שהרי הכל הוא אחד, וא"כ לכאורה חבירים שהם כאיש אחד בלב אחד ממש יש מקום לומר שלא שייך חלוקת כבוד זה לזה שהרי כולם כאיש אחד ממש, ונראה שזה הי' טעם תלמידי רע"ק, אבל באמת אינו כן שהרי כל צדיק וצדיק יש לו מדור בפני עצמו, ואינו דומה לאדם אחד, ואף שנרצים מצד הכלל מ"מ נרצים ג"כ מצד הפרט, ונידון כל אחד ואחד בנקודת לבבו לבד, וכעין ששמעתי מכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה פירוש דברי המדרש ויקהל כשהוא רוצה קורא את כולם כאחד שנאמר לכולם בשם יקרא וכשהוא רוצה קורא את כל אחד ואחד בשמו שנאמר לכולם שמות יקרא, היינו שיש שהם נרצים מצד הכלל ויש שהם נרצים גם מ"ד הפרט:

והנה סדר החדשים ניסן אייר סיון הגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שניסן מזלו טלה שאין להם אלא קול אחד אז היא זמן הריצוי מצד כלל ישראל, וזה מורה נמי מצות פסח שה לבית אבות, אייר מזלו שור היא זמן ריצוי כל פרט ופרט לעצמו, ורמזו ז"ל בש"ס ר"ה בקרן פרה דקיימי גילדא גילדא מתחזי כשנים ושלשה שופרות, מורה על התחלקות הפרטים, וסיון מזלו תאומים אז היא זמן ריצוי משני הפנים יחדיו מצד הכלל ומצד הפרט, וע"כ במדרש כיון שנעשו ישראל כאיש אחד בלב אחד אמר הקב"ה עתה הגיע הזמן ליתן תורה לבני, ועוד במדרש אילו הי' חסר אחד לא היתה התורה ראוי' להנתן, הרי הריצוי מצד הכלל ומ"מ כל אחד ואחד קיבל לפי מה שהוא כאמרם ז"ל אתה מחיצה לעצמו אהרן מחיצה לעצמו וכו', וכן אמרם ז"ל קטנים לפי כחם זקנים לפי כחם וכו' עכ"ד:

ויש לומר דהיינו מה שרובה של הספירה היא בחודש אייר, כידוע מענין הספירה שהוא זמן בירור לכל אחד ואחד בפני עצמו, כמ"ש וספרתם לכם שיהי' ספירה לכל אחד ואחד וכל אחד אינו יוצא בספירת חבירו, ועם כל זה יש מענין הספירה התכללות כל הכלל כולו, זה יש לו מדה טובה זו ביותר, וזה את זו, ויש לומר הרמז יש לזה ענין מצוה למימנו יומא ומצוה למימנו שבועי, יומא הוא הכנה לריצוי הפרט ושבועי לריצוי הכלל, וכל זה הוא הכנה לחג השבועות שהריצוי הוא בשניהם יחד, וע"כ הקדושים הללו תלמידי רע"ק שהי' להם לדייק מענין חודש אייר והספירה היפוך סברתם לא דייקו ע"כ נענשו, כדכתיב וסביביו נשערה מאד, ובזמן ההוא דייקא:

הנה כבר אמרנו שכמו ששלש משמורות הוי הלילה ומשמר השלשי נתנוצץ בו אור היום והוא תגבורות החסדים כנודע ממה שרמזו ז"ל תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה, כן ל"ג בעומר שכבר עברו שני שלישי הספירה מתנוצץ אור של חג השבועות, ובו אף שהיו כולם כאיש אחד בלב אחד מ"מ כל אחד ואחד קיבל בפרטות לפי מה שהוא אתה מחיצה לעצמך ואהרן מחיצה לעצמו, קטנים לפי כחם, זקנים לפי כחם כנ"ל, והקדושים הללו בודאי הרגישו זה, ומסתמא שוב עשו כמו שראוי ע"כ פסקו אז למות: