שיחות עבודת לוי נ״ח

מאמר נ"ח – תכלית הנסיונות

א) למה האריכה התורה בסיפור אורך החניות

וביום הקים את המשכן כסה הענן את המשכן לאהל העדות ובערב יהיה על המשכן כמראה אש עד בקר; כן יהיה תמיד הענן יכסנו ומראה אש לילה; ולפי העלות הענן מעל האהל ואחרי כן יסעו בני ישראל ובמקום אשר ישכן שם הענן שם יחנו בני ישראל; על פי ה' יסעו בני ישראל ועל פי ה' יחנו כל ימי אשר ישכון הענן על המשכן יחנו; ובהאריך הענן על המשכן ימים רבים ושמרו בני ישראל את משמרת ה' ולא יסעו; ויש אשר יהיה הענן ימים מספר על המשכן על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו; ויש אשר יהיה הענן מערב עד בקר ונעלה הענן בבקר ונסעו או יומם ולילה ונעלה הענן ונסעו; או יומים או חדש או ימים בהאריך הענן על המשכן לשכון עליו יחנו בני ישראל ולא יסעו ובהעלותו יסעו; על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו את משמרת ה' שמרו על פי ה' ביד משה (בהעלותך ט', ט"ו-כ"ג).

ומבואר מפסוקים אלו שבני ישראל נסעו על פי ענני הכבוד, שכשנסעו ענני הכבוד ידעו שגם הם צריכים לנסוע, וכששכנו העננים ידעו שגם הם צריכים לשכון שם. ועוד מבואר מהפסוקים שלפעמים חנו במקום אחד ימים רבים, אבל לפעמים חנו במקום אחד יום אחד, שני ימים, או חודש. וצריך ביאור, למה הוצרכה התורה להאריך בכל זה, שמה יש ללמוד מעובדה זו שלפעמים חנו במקום אחד לזמן ארוך ולפעמים לזמן קצר.

ב) התורה רצתה להודיענו שבני ישראל נסעו על פי ה' אף באופן שהיה טירחא יתירה

והרמב"ן (שם) כתב בזה דברים נפלאים, "וטעם ובהאריך הענן, לומר כי אם יאריך הענן על המשכן ימים רבים, והמקום ההוא איננו טוב בעיניהם והיו חפצים ומתאוים מאד לנסוע מן המקום, אעפ"כ לא יעברו על רצון השם, וזה טעם ושמרו בני ישראל את משמרת ה' ולא יסעו, כי מיראת השם ומשמרם משמרת מצותו לא יסעו, וכן אם יהיה הענן ימים מספר כשנים או שלשה ימים והיו העם יגעים מאד וענה בדרך כחם יעשו רצון השם ללכת אחרי הענן, וסיפר עוד כי יש שלא יעמדו רק לילה אחד ויסעו בבקר אף על פי שהוא טורח גדול להם, ולפעמים יעמוד הענן יומם ולילה, כי הלכו כל הלילה ובאו במקום ההוא בבקר וינוח הענן שם כל היום ההוא וכל הלילה ונעלה בבקר השני ונסעו, והוא טורח גדול מן הראשון, כי היו העם סבורים שיעמדו שם ופרקו העגלות והניחו משאם כמנהג הבאים מן הדרך ובהעלות הענן יחזרו לטעון ולא יוכלו לעשות להם תקון לדרך, או יומים ויסעו בלילה. ויתכן שאירע להם במסעות שעשו כמסופר בכאן ולא בענין אחר, כי עמד הענן מערב ועד בקר ויומם ולילה ויומים וחדש ושנה, ולכך הזכיר הכתוב אלו השעורין בפרטן וכו'".

ומבואר מדברי הרמב"ן, שהתורה האריכה בסיפור כל הענין ללמדנו שלפעמים המסעות היו נסיון גדול לבני ישראל, שהוצרכו לנסוע באופן שהיה כרוך בזה טירחא יתירה. ובני ישראל תמיד נסעו אחרי ענני הכבוד בשביל ששמרו את משמרת ה' על פי ה' ביד משה [וכלשון הפסוק].

ונראה להעמיק יותר בזה ולומר שכוונת התורה היא שהקב"ה רצה להטריח את בני ישראל ולהעמידם בנסיונות רבות. וכוונת הקב"ה היתה שאע"פ שדור המדבר היו במדריגה גבוהה מאד [שהם היו הדור שאמרו נעשה ונשמע בהר סיני], מכל מקום כדי להוריש את מדריגתם לצאצאיהם צריכים לעמוד בנסיון כדי שעל ידי העמידה בנסיון ישרישו מדותיהם בנפשם וממילא מדותיהם יעברו לבניהם ולצאצאיהם אחריהם.