שיחות עבודת לוי נ׳

פרשת פקודי

מאמר נ' – פרטים

א) י"ח פעמים "כאשר צוה ה' את משה"

בבואם אל אהל מועד ובקרבתם אל המזבח ירחצו כאשר צוה ה' את משה (פקודי מ', ל"ב). וכתב הבעל הטורים, "והם י"ח פעמים כאשר צוה ה' את משה וכו', וכנגדם תקנו י"ח ברכות". [ומקורו מירושלמי ברכות (פ"ד ה"ג), "ולמה שמונה עשרה וכו', רבי שמואל בר נחמני בשם ר' יוחנן, כנגד י"ח ציוויין שכתוב בפרשת משכן שני וכו'".]

מבואר מכאן שכל פרט ופרט יש לו חשיבות בפני עצמו, ולכן נאמר "כאשר צוה ה' את משה" י"ח פעמים כנגד כל פרט של המשכן, וחז"ל תקנו שמונה עשרה ברכות כנגד כל פרט של המשכן. יש ללמוד מכאן שטעות היא לחשוב שמספיק אם האדם עושה את המצוה בכלליות בלי קיום כל הפרטים, שמאחר שכל פרט יש לו חשיבות, לכן אם החסיר פרט אחד הרי זה קלקול בכל המצוה.

ב) התורה נתנה תיאור מפורט של הכנסת אורחים של אברהם אבינו

וימהר אברהם האהלה אל שרה, ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת לושי ועשי עוגות, ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו, ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו (וירא י"ח, ו'-ח'). הרי שהתורה נתנה תיאור מפורט של הכנסת אורחים של אברהם אבינו, איך שהגיש להם עוגות, בשר, חמאה וחלב, ואיך שהוא הכין את הכל בשביל האורחים. וקשה, מה לומדים מכל זה, והלא די לנו לדעת שאברהם אבינו הצטיין במצות הכנסת אורחים?

אלא שגם מכאן יש ללמוד שכל פרט של המצוה יש לו חשיבות, ולכן כל הפרטים של ההכנסת אורחים של אברהם אבינו חשוב בפני עצמו. וכן מבואר מהא דאיתא בבבא מציעא (פ"ו ב'), "בשכר חמאה וחלב זכו למן, בשכר והוא עומד עליהם זכו לעמוד הענן, בשכר יוקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים". הרי שכל פרט בפני עצמו היה זכות לבני ישראל, וזכו לדבר אחד כנגד כל פרט ופרט.

ג) אש זרה

ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם, ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו לפני ה' (שמיני י', א'-ב'). ופירש רש"י, "רבי אליעזר אומר לא מתו בני אהרן אלא על ידי שהורו הלכה בפני משה רבן" (ומקורו ממס' עירובין דף ס"ג א'). וקשה, שמשמע שההקטרה היתה כהלכה אלא שלא שאלו מתחילה למשה רבינו, וא"כ איך קראה התורה לזה "אש זרה", והלא אין שום חסרון באש עצמה, אלא שבני אהרן חטאו במה שהורו הלכה בפני רבם.

ותירץ המהר"ל בגור אריה (שם), "אע"ג דקרא כתיב אש זרה אשר לא צוה אותם, מפני שאותו אש שהקריבו הורו הלכה בפני משה רבם נקרא 'אש זרה', דכיון דהורו הלכה בפני משה רבם היה אותו אש זר לפני ה' ואינו אש של קטורת".

ולמדנו מהמהר"ל דבר נורא, שמאחר שהחסירו פרט אחד במצוה שוב לא נחשבת אש של קטורת אלא נחשבת אש זרה. והביאור בזה הוא כמו שנתבאר לעיל שכל פרט של המצוה יש לו חשיבות, ואם פרט אחד חסר זהו קלקול בכל המצוה. מכל זה יש ללמוד עד כמה אנו צריכים להזהר בכל הפרטים של המצוות, שלא נחסיר אפילו אחד מהם.