שיחות עבודת לוי ל״ד

מאמר ל"ד – התבוננות (א)

א) התעלות שייכת רק ע"י התבוננות

ויעשו כן משה ואהרן כאשר צוה ה' וירם במטה ויך את המים אשר ביאור לעיני פרעה ולעיני עבדיו ויהפכו כל המים אשר ביאור לדם; והדגה אשר ביאור מתה ויבאש היאור ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור ויהי הדם בכל ארץ מצרים; ויעשו כן חרטומי מצרים בלטיהם ויחזק לב פרעה ולא שמע אלהם כאשר דבר ה'; ויפן פרעה ויבא אל ביתו ולא שת לבו גם לזאת (וארא ז', כ'-כ"ג).

התורה מגלה לנו בזה למה לא התרשם פרעה ממכת דם ומכל שאר המכות, שהרי פרעה "לא שת לבו", ור"ל שלא התבונן במכות, ולא חשב מה היא התכלית של המכות, ומה רוצה הקב"ה ממנו.

ובאמת זהו יסוד גדול בעבודת ה', שאם אינו מתבונן במעשיו לא יוכל לתקן ולשפר את דרכיו. מטעם זה פתח הרמח"ל את ספרו מסילת ישרים ביסוד זה והדגיש שאי אפשר להתעלות מלימוד ספרו אא"כ יחזור עליו פעמים רבות, שכתב, "על כן אין התועלת הנלקט מזה הספר יוצא מן הקריאה בו פעם אחת, כי כבר אפשר שלא ימצא הקורא בשכלו חדושים אחר קריאתו שלא היו בו לפני קריאתו, אלא מעט, אבל התועלת יוצא מן החזרה עליו וההתמדה. כי יזכרו לו הדברים האלה הנשכחים מבני האדם בטבע, וישים אל לבו חובתו אשר הוא מתעלם ממנה". וכוונתו לומר שקריאה פעמים רבות עוזרת לאדם להתבונן בדרכיו שרק אז לא יתעלם מחובתו בעולמו.

ורבינו יונה בשערי תשובה (שער ג' אות ט"ו) הזהיר אותנו שנתבונן בדרכינו, שכתב, "ונאמר על האנשים שאינם עורכים מחשבות להתבונן תמיד ביראת ה' (ישעיה כ"ט, י"ג–י"ד) 'ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא'".

ב) ההבדל בין נעמן ונבוזראדן

איתא בגיטין (נ"ז ב'), "תנא, נעמן גר תושב היה, נבוזראדן גר צדק היה". ונראה שהגמ' רוצה שנתבונן בשני אנשים אלו, למה אחד מהם נעשה רק גר תושב [שמקבל שלא לעבוד עבודה זרה, ואינו רוצה להתגייר ולהעשות יהודי], והשני נעשה גר צדק? ולכן, מתחילה נזכיר הסיפור של שני אנשים אלו, ושוב נתבונן על ההבדל שביניהם.

הגמ' בגיטין מספרת שנבוזראדן רב טבחים הגיע לבית המקדש וראה שהדם של זכריה הנביא היה רותח, מתחילה אמרו לנבוזראדן שהוא דם זבחים, אבל לבסוף הוכרחו להגיד לו האמת שלפני הרבה שנים הרגו היהודים את זכריה הנביא מפני שהיה מוכיחם לחזור בתשובה. נבוזראדן הרג כמה יהודים כדי לפייס את דם זכריה ולא הועיל עד שאמר, "זכריה, זכריה, טובים שבהן איבדתים, ניחא לך דאבדינהו לכולהו?!", שאז נח הדם. באותה שעה הרהר תשובה בדעתו ואמר, "ומה אם על נפש אחת כך, ההוא גברא דקטל כל הני נשמתא על אחת כמה וכמה!" ואז ברח ונתגייר.

המעשה של נעמן מסופר בספר מלכים (מלכים ב' פרק ה'). נעמן היה שר צבא של מלך ארם ונצטרע. נערה ישראלית שנשבית יעצה לו ללכת לאלישע הנביא והוא ירפא אותו מצרעתו. הלך לאלישע, ואלישע אמר לו לרחוץ שבע פעמים בירדן. כשטבל בירדן נתרפא מיד מצרעתו ונעשה בשרו כבשר נער קטן. כשחזר לאלישע הנביא אמר לו, "הנה נא ידעתי כי אין אלקים בכל הארץ כי אם בישראל!" אבל נעמן לא נתגייר אלא שקיבל על עצמו שלא לעבוד עבודה זרה ונעשה גר תושב (ע"ש בספר מלכים).

ונראה שלפ"ז כוונת הגמ' בגיטין היא שנבוזראדן ונעמן שניהם ראו השגחת ה', ואעפ"כ אחד מהם נתגייר ואחד מהם לא נתגייר. ומזה יש ללמוד, ששני אנשים יכולים לראות אותו דבר, ואחד מהם יתעורר והשני לא יתעורר. והטעם לזה הוא, שאף אם האדם יראה דבר המעורר אותו, מכל מקום אם אינו מתבונן במעשיו ובדרכיו, לא ישנה את דרכיו כלל.

ג) תוכחה על אי-התבוננות

ומסופר שאירע פעם אחת בביתו של הגאון הר"ר אפרים זלמן מרגליות זצ"ל, שהיה עשיר גדול, שאחד מבני ביתו שבר כלי, והגרא"ז מרגליות הוכיחו על זה, ושוב ביאר שאינו מקפיד על החפץ עצמו, אלא שהקפיד על שלא התבונן במעשיו, שהאדם צריך לחשוב בכל מעשה שיעשה קודם שיעשנו, ולא יעשה שום דבר בלי הכוונה הנצרכת בה.

ובאמת, החשיבות של לימוד המוסר הוא משום שלימוד המוסר צריך להביא את האדם להתבוננות וחשבון הנפש, שרק ע"י התבוננות במעשיו יכול לתקן את דרכיו. ובזוה"ק (חלק ג' פרשת קרח קע"ח א') מובא שכל מי שמתבונן במעשיו נקרא "מרא חושבנא" כיון שהוא תמיד עושה חשבון הנפש.

ד) צדיק מתבונן אבל רשע אינו מתבונן

איתא בתנחומא (וזאת הברכה סי' ז'), "רשע בחייו חשוב כמת מפני שרואה חמה זורחת ואינו מברך יוצר אור, שוקעת אינו מברך מעריב ערבים, אוכל ושותה ואינו מברך עליה, אבל הצדיקים מברכין על כל דבר ודבר שאוכלין ושותין ושרואין וששומעין". והנה הפשטות בביאור דברי המדרש היא שהרשעים כופרים בהשגחת הקב"ה בעולם ולכן אינם מברכים לו, אבל הצדיקים מאמינים בהשגחת הקב"ה ולכן מברכים ומשבחים לו.

ונראה לומר ביתר עומק, ששבח והודאה להקב"ה היא תוצאה של התבוננות, שאם האדם מתבונן בבריאה אז יתפעל מגדלותו של הקב"ה וממילא יברך לו וישבח לו, אבל אם אינו מתבונן כלל לא יבוא לידי ברכה. וזהו ההבדל בין צדיקים ורשעים, שהצדיק הוא אדם שמתבונן ולכן מברך ומשבח להקב"ה על כל דבר ודבר, אבל הרשע אינו מתבונן במה שהוא רואה ולכן רואה חמה זורחת ואינו מברך עליה.