שיחות עבודת לוי י״ז

מאמר י"ז – נסיון העקידה

א) ההבדל בין נסיון אור כשדים ונסיון העקידה

ויהי אחר הדברים האלה והאלקים נסה את אברהם, ויאמר אליו אברהם, ויאמר הנני, ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אומר אליך (וירא כ"ב, א'-ב').

והנה מבואר בפסוק בפירוש שהצווי להעלות את יצחק לקרבן היה נסיון, וכמו שכתוב "והאלקים נסה את אברהם". ולכאורה, הנסיון היה להראות מסירות נפש בשביל הקב"ה, שהוא מוכן להקריב את בנו על המזבח לקיים את רצון ה'.

וקשה, שאברהם אבינו כבר הראה מסירות נפשו בשביל הקב"ה באור כשדים, וכמו שכתב רש"י (בפרשת נח י"א, כ"ח) בשם מדרש אגדה (ב"ר פרשה ל"ח סי' י"ג) שהשליכו את אברהם לכבשן האש באור כשדים מפני שכיתת את צלמי אביו, וא"כ למה הוצרך אברהם אבינו להבחן באותו נסיון פעם נוספת?

ונראה, שנסיון העקידה לא היה רק להראות שהוא מוכן למסור את נפשו או נפש בנו בשביל רצון ה', אלא הנסיון היה להראות שכל האהבות מתבטלות במקום אהבת ה', שהרי יצחק היה בנו יחידו שנולד לו לאחר מאה שנה, וא"כ כשהעלה את יצחק על המזבח הראה שאהבתו ליצחק בנו מתבטלת במקום אהבתו להקב"ה.

ונראה שעל פי מה שנתבאר יש לבאר את המדרש (בב"ר פרשה נ"ה סי' ז') המובא ברש"י, דהנה הקב"ה אמר לאברהם, "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק", ופירש רש"י, "את בנך, אמר לו שני בנים יש לי, אמר לו את יחידך, אמר לו זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו, אמר לו אשר אהבת, אמר לו שניהם אני אוהב, אמר לו את יצחק, ולמה לא גילה לו מתחלה וכו', וכדי לחבב עליו את המצוה וליתן לו שכר על כל דבור ודבור". וצ"ב מה כוונת רש"י שע"י אריכות הלשון יקבל אברהם שכר על כל דיבור ודיבור. ופירש המזרחי, "כדי לחבב את בנו בעיניו בכל אותן התוארים של חיבה, לתת לו שכר על כל דיבור ודיבור של תוארי החיבוב, כי כפי ריבוי החיבובים ככה הוא צערו בזביחתו, ולפום צערא אגרא". ונראה לבאר את דברי המזרחי על פי דרכנו, שמאחר שנסיון העקידה היה להראות שאהבתו לבנו מתבטלת במקום אהבתו להקב"ה, לכן הקב"ה חיבב את יצחק בעיני אברהם כדי להגדיל אהבתו לבנו ובזה יגדל הנסיון.

ב) ביאור ענין יראת הרוממות

אלא שיש להקשות, שממה שאמר המלאך לאברהם מוכח שנסיון העקידה היה להראות יראתו להקב"ה, דהנה המלאך אמר לאברהם (בפסוק י"ב), "אל תשלח ידך אל הנער וכו' כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה וכו'", הרי שע"י העקידה נקרא אברהם אבינו "ירא אלקים". אולם, מאידך גיסא מצינו שאברהם אבינו נקרא "אוהב ה'" וכמו שכתוב, "אברהם אוהבי" (ישעיה מ"א, ח', עי' סוטה ל"א א'), וצריך עיון.

ונראה לומר שמה שנקרא אברהם "ירא אלקים" אין זה מפני יראת העונש, אלא מפני יראת הרוממות, ויראה זו קרובה לאהבת ה', דהנה אהבת ה' היא ההרגשה שהאדם מרגיש כשמכיר כל החסד שהקב"ה עושה עמו, ויראת הרוממות היא דומה לזה, שהרי יראת הרוממות אינה רק הכרת גדלות ה', אלא יראת הרוממות היא שהאדם מכיר את הפער העצום שבין גדלות הקב"ה ושפלות האדם ושאעפ"כ הקב"ה עושה חסד עם בני אדם. ונמצא שיראת הרוממות ואהבת ה' הם שני צדדים של מטבע אחת, ששתיהן נובעות מהכרת החסד שהקב"ה עושה עם בני אדם. ולכן, אע"פ שנסיון העקידה היה להראות אהבתו להקב"ה, המלאך עדיין יכול לומר ש"עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה".