שיחות עבודת לוי ה׳

מאמר ה' – עת צרה היא ליעקב

(שיחה שנמסרה בימי מלחמת יום הכפורים בשנת תשל"ד)

א) חורבן היחיד כחורבן העולם

עכשיו עת צרה היא בארץ ישראל, ויש כמה לימודים העולים מתוך פרשת נח שמהם נוכל להתעורר להשתתף בצער אחינו בני ישראל ולהתחזק בלימוד התורה.

בפסוק הראשון של פרשת נח (ו, ט') כתוב "נח" שלש פעמים. ואיתא במדרש תנחומא (סי' ה'), "שלש פעמים בפסוק למה, זה אחד משלשה שראו ג' עולמות, נח ודניאל ואיוב, נח ראה עולם בישובו וראהו בחורבנו וחזר וראהו בישובו, דניאל ראה בנין בית ראשון וראהו חרב וחזר וראהו בנוי בבנין בית שני, איוב ראה בנין ביתו וחורבנו וחזר וראה בישובו".

מבואר במדרש שיש צד השוה בין נח ודניאל ואיוב ששלשתם ראו בנין וחורבן ובנין. אלא שנראה לומר שיש כאן שלשה סוגים של בנין וחורבן. שנח ראה בנין וחורבן העולם, דניאל ראה בנין וחורבן של כלל ישראל, ואיוב ראה בנין וחורבן של יחיד. ובאמת כולם מקבילים זה לזה, שהרי כל העולם נברא בשביל ישראל [וכמו שהביא רש"י עה"פ "בראשית ברא אלקים" (א, א) את מה שדרשו חז"ל (עי' ילקוט שמעוני בראשית רמז ב') "בשביל ישראל שנקראו ראשית"] ונמצא שחורבן ישראל הוא כמו חורבן העולם, ואיתא בסנהדרין (ל"ז א'), "כל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכו', לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם", ומבואר מזה שגם חורבן היחיד נחשב כחורבן העולם. מזה יש ללמוד עד כמה אנו צריכים להרגיש בצער אחינו בארץ ישראל שהרבה מהם נהרגים במלחמה ר"ל, וחורבן כל אחד מהם הוא כמו חורבן העולם.

ב) הגנה בזמן מדת הדין

יש להתעורר ג"כ מדברי המדרש על הפסוק "צא מן התיבה" (נח ח', ט"ז), דאיתא בבראשית רבה (פ' נח פרשה ל"ד אות א'), "וידבר אלקים אל נח לאמר צא מן התיבה, 'הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתירו צדיקים כי תגמול עלי' (תהלים קמ"ב, ח'), 'הוציאה ממסגר נפשי' זה נח שהיה סגור בתיבה י"ב חדש". ומבואר במדרש שמה שלא יצא נח מן התיבה עד שאמר לו הקב"ה לצאת הוא משום שהיה סכנה לו לצאת מן התיבה אע"פ שכבר כלו מי המבול. וקשה, וכי איזו סכנה יש לאחר שכבר כלו מי המבול?

ונראה לומר בזה שהמבול היה עת דין ומשפט בעולם, ורק מי שנמצא בתיבה היה מוגן ממדת הדין, ולכן היה ירא לצאת עד שאמר לו הקב"ה שכבר אין סכנה לו לצאת. מזה למדנו שבזמן שיש דין ומשפט בעולם כל אחד צריך הגנה ממדת הדין.

כיום, שאחינו בארץ ישראל נלחמים במלחמה קשה בודאי שהוא עת דין ומשפט בעולם, ולכן אנו צריכים לזכויות נוספות. והנה זכות לימוד התורה מצלת את האדם מן הדין [וכעין מה שאמרו חז"ל (סנהדרין צ"ח ב') "מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח, יעסוק בתורה ובגמילות חסדים"]. נלך ונתחזק בלימוד התורה ונתפלל להקב"ה שיציל את כלל ישראל, ובעז"ה נזכה להגאל בקרוב.

יש לימוד נוסף מפסוק הנ"ל, דאיתא בבראשית רבה (נח פ' ל"ד אות ד'), "צא מן התיבה, כתיב (קהלת י', ד') 'אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח' מדבר בנח, אמר נח כשם שלא נכנסתי בתיבה אלא ברשות כך אין אני יוצא אלא ברשות". מזה מוכח שדרך ארץ להכנס ברשות ולצאת ברשות. כך בישיבה דרך ארץ הוא שכל בחור יבקש רשות כשרוצה לצאת מהישיבה, וישאל בשלום רבותיו כשחוזר לישיבה.

ג) מצוות שכליות

כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה (נח ז', ד'). איתא בבראשית רבה (נח פ' ל"ב אות ה'), "א"ר שמעון בן יוחאי, הן עברו על התורה שניתנה לארבעים יום, לפיכך ארבעים יום וארבעים לילה".

דברי המדרש קשים להולמם, שהתורה עדיין לא ניתנה ואיך נענשו על שעברו את התורה? ודוחק לומר שכוונת המדרש היא על ז' מצוות בני נח, שהרי אין זה שייך לארבעים יום של מתן תורה.

ונראה שכוונת המדרש היא שאע"פ שעדיין לא ניתנה התורה מכל מקום יש הרבה מצוות בתורה שהן שכליות וראוי לאדם לקיימן אע"פ שלא נצטוה עליהם. ולכן דור המבול נענשו על שעברו על מצוות שכליות שבתורה. מזה יש ללמוד עד כמה יש להזהר לדקדק בכל פרט ופרט מהתורה, ועכשיו בעת צרה בארץ ישראל כל שכן שאנו צריכים להתחזק בלימוד התורה וקיומה.