שולחן ערוך הרב, אורח חיים קכ״ב: דינים השייכים בין י"ח ליהיו לרצון ובו ג' סעיפים:

דינים השייכים בין י"ח ליהיו לרצון ובו ג' סעיפים:
תקנת חכמים לומר אחר י"ח פסוק יהיו לרצון וגו' כמו שאמרו דוד אחר י"ח מזמורים וכיון שהוא תיקון חכמים ומכלל התפלה אסור להפסיק בינו לי"ח אפילו לענות קדיש וקדושה ואצ"ל באמירת אלהי נצור ושאר תחנונים שאחר התפלה שאינן אלא מנהג ולא חובה כלל אלא צריך לומר יהיו לרצון קודם אלהי נצור ואם בא לחזור ולאמרו פעם אחרת אחר התחנונים הרשות בידו. ובין יהיו לרצון לאלהי נצור מותר להפסיק (ולענות כל דבר שבקדושה אבל לא דבר אחר עד שיעקור רגליו שהרי אפילו לזוז ממקומו אסור עד שיפסע ג' פסיעות לאחוריו כמו שנתבאר בסימן ק"ד והפסק בדבור חמור מהליכה ממקומו שהרי לצורך מותר להלך ואסור לדבר כמו שנתבאר שם ואפילו לרוק אסור קודם שפסע לפי שעדיין עומד לפני המלך כמו שנתבאר בסי' צ"ז כ"ש לדבר לפניו דברים אחרים) ואם התחיל לומר אלהי נצור או שאר תחנונים והתחיל ש"ץ לסדר תפלתו והגיע לקדושה מקצר ועולה ופוסע לאחריו ואפילו לא קצר יכול להפסיק ולענות כדרך שמפסיק לענות בברכות קריאת שמע אפילו באמצע שהתחנונים אינם חמורים כתפלה אע"פ שעדיין לא עקר רגליו. וי"א שאם אינו אומר יהיו לרצון עד אחר סיום התחנונים אין בזה איסור שהרי בברכות י"ח עצמן אם בא לומר בסוף כל ברכה מעין הברכה אומר ואין להחמיר בין י"ח ליהיו לרצון יותר מהברכות עצמן וכן נוהגין במדינות אלו וכיון שמפסיקין בין י"ח ליהיו לרצון באלהי נצור ושאר תחנונים מפסיק ג"כ לענות כל דבר שבקדושה ומכל מקום אם יכול לקצר בתחנונים כדי לומר גם יהיו לרצון קודם שיפסיק יותר טוב לקצר. אבל טוב לחוש לסברא הראשונה שהוא עיקר ולנהוג לכתחלה לומר ב' פעמים יהיו לרצון אחד מיד אחר י"ח ואחד אחר התחנונים כנהוג:

הרגיל לומר ד' דברים אלו זוכה ומקבל פני השכינה עשה למען שמך. עשה למען ימינך. עשה למען תורתך. עשה למען קדושתך:

יש נוהגין לומר אלהי עד שלא נוצרתי כו' בכל יום. ומותרים לאומרו בשבת: