שולחן ערוך, אבן העזר קמ״ז: אין כותבין תנאי בגט ואם כתבו מה דינו ובו ג"ס: – עם 11 מפרשים

אין כותבין תנאי בגט ואם כתבו מה דינו ובו ג"ס:
כיצד מגרש אדם על תנאי לא שיאמר כתבו גט לאשתי על תנאי זה או כתבו ותנו לה על תנאי זה ואצ"ל שלא יכתוב בתוך הגט על תנאי זה גירש פלוני את פלונית אלא כיצד עושה אומר לסופר לכתוב ולעדים לחתום וכותבין גט כשר בלא שום תנאי בעולם ואח"כ נותן לה הגט ואומר לה הרי זה גיטך או הרי את מגורשת ממנו ע"מ כך וכך או יאמר לשליח תנו לה גט זה ע"מ כך וכך:

כתב התנאי בגט אחר שגמר לכתוב תורף הגט ה"ז כשר בין שכתבו קודם חתימת העדים בין שכתבו אחר חתימת העדים אבל אם כתבו קודם תורף הגט אפי' כתב ע"מ כך וכך ה"ז ספק גירושין שהרי נשאר לו זכות בגופו של גט וכן אם התנה על פה קודם כתיבת התורף הרי זה ספק גירושין

כל מגרש על תנאי שמבטל הגט כגון שהתנה לה שלא תאכל בשר ולא תשתה יין כל ימי חייה או שתהיה מותרת לכל אדם חוץ מפלוני או שהתנה עליה שאר תנאים קודם כתיבת התורף אם היה התנאי כתוב בגט וחזר ומחקו ונתנו לה ה"ז ספק מגורשת ואם היה התנאי על פה ה"ז נוטל הגט ממנה וחוזר ונותנו לה בלא תנאי כלל או בתנאי כשר:

גט זה. ואם הוא ירט לדרכו ומוכרח לילך קודם כתיבת הגט ורוצה לצוות שיכתבו גט וליתן לשליח על התנאי אז יצוה שיכתבו ויתנו ליד השליח זה ולא יזכיר שום תנאי ואח"כ יאמר לשליח זה לפני עדים אחרים אותו גט שצוויתי ליתן לידך אתה תתן לאשחי ע"מ כך וכך. והסופר והעדים לא ידעו מזה כלל. מהריב"ל ח"א כלל ד'. והרש"ך ח"א סי' פ"ח. ומהרי"ט היה מפקפק על תיקון הרב מהריב"ל והיה אומר דמה יושיעני ב' כיתי עדים כיון דבין הכי ובין הכי התנאי הוא קודם כתיבת התורף. והכנה"ג קע"ח ע"א האריך בזה והעלה דלצאת ידי ספק אין תיקון יותר טוב אם לא שיגלה דעתו בפני השליח שרוצה ליתנו ע"ת וכשיצוה לסופר לכתוב ולעדים לחתום ולשליח להוליכו לא יזכיר שום תנאי אלא יאמר לשליח גט זה תנהו כמו שתרצה אם תרצה לתנו גט כריתות תנהו. ואם תרצה ליתנו בתנאי תנהו כל אשר בלבך עשה והשליח כיון שגילה דעתו שרוצה ליתנו בתנאי יתנו בתנאי ע"ש דף קע"ח ע"א:

התורף וכו'. עיין ב"ש. אם התנה ע"פ והתנאי אינו כהלכתו אע"פ שהוא לפני התורף הגט כשר דה"ל ס"ס. ספק אם התנאי הוי תנאי ואת"ל הוי תנאי דילמא אינו תנאי בע"פ קודם כתיבת התורף פוסל בגט מהריב"ל ח"ב סי' ט'. כנה"ג קפ"ח:

ממנה. היינו דוקא בתנאי חוץ דפסול לכהונה מהני הנתינת הגט מש"ה צריך ליקח ממנה הגט אבל תנאי כל ימי חייה דאינו פוסל לכהונה א"צ ליקח ממנה. ובשאר תנאי' שמתנה עמה ע"מ כך וכך כשחוזר ומבטל בטל התנאי וא"צ ליקח ממנה הגט. וכן בתנאי אם. א"צ ליקח ממנה הגט כשמבטל התנאי. והא דמהני כשחוזר ונוטל ממנה הגט היינו דוקא כשנכתב שפיר אלא בעת המסירה לידה התנה תנאי הנ"ל אבל אם התנה תנאי קודם כחיבת התורף אפי' תנאי ע"מ לא מהני כשחוזר ונוטל ממנה הגט. דהא עכ"פ לא נכתב הגט בכשרות. ומכ"ש כשנכתב התנאי בגט אפי' אם חזר ומחק לא מהני עיין ב"ש:

לשון הרמב"ם בפ"ח מהלכות גירושין מאוקימתא וממימרא דרבא גיטין דף פד ע"ב

שם

כתב ה"ה זה דעת ההלכות וכן הכריעו הרמב"ן והרשב"א ורוב האחרונים וכן מוכח בגמ' שם דהא ליכא התם מאן דמחמיר טפי מרבה ואיהו מכשיר לאחר התורף אפילו בכתב לדעת חכמים ובודאי דקי"ל כוותייהו

אוקימתא דרבא שם וקי"ל כרבא דבתרא הוא

מדאמר רבא שם פסו' ולא אמר אינו גט וכמ"ש בתשובה והביאו ה"ה שם כיון שלא נמצא ביאור בו אם הוא מדאוריי' או מדבריהם הוא אצלו ספק גירושין

שם במימרא דרבא

שם וכ' ה"ה וכוונ' רבינו אם התנה בתנאים המבטלים הגט אפי' אחר התורף ובשאר תנאים דוקא לפני התורף

ממימרא דרבא וכמ"ש בסעיף דלעיל

פי' שנכתב הגט סתם ובשעת נתינה התנה כמ"ש בסעיף דלעיל

שם במשנה דף פב ע"א וכחכמים

כיצד מגרש אדם ע"ת כו' ואצ"ל שלא יכתוב כו' אף דלאחר התורף כשר לכ"ע לכתוב בו תנאי ע"מ. מ"מ מחמיר לכתחי' מפני המבואר בר"ן והה"מ לפי שאין הכל בקיאין בין אחר התורף ללפני התורף ובין תנאי אחד לשני ובדיעבד מבואר סעיף ב' דכשר אמנם בתשו' הרי"ף שבטור מחמיר יותר בל' זה הנותן גט על תנאי צריך שימסור הגט לאשה כדי שלא יוכל לבטלו ולא ימסור ליד שליש (ר"ל הגט מחשש שמא יבטלנו) ושטר התנאי ביד הבעל או ביד השליש (ר"ל הגט ימסור לידה ויתנה תנאי בשעת נתינה בע"פ ויוכתב שטר ראיה שהגט ניתן ע"ת והשטר יהיה ביד הבעל או השליש) אבל אינו רשאי ליכתוב התנאי בגט או מאחריו שאם כתבו בתוכו הוא לית לבעל זכות בגוי' ואינו כריתות ומבאר הב"ח שמחמיר אף באחר התורף מק"ו דמאחריו וזה צ"ע כי הל' ואינו כריתות משמע להחמיר בדיעבד הן אמת שלדברי פ"י אפש' ליישב שכ' ק' לי כיון שהטעם שלא נכתב לשם כריתות א"כ לאחר התורף נמי ליפסל שהרי העדים חתמו ע"מ כן ולא הוי לשם כריתות והוי כחתמו שלא לשמה דפסול אף לר' אליעזר ולכאורה היה נ"ל דהא דמכשרינן אחר התורף היינו בשחזר ומחקו קודם שחתמו העדים בגט שאין עליו עדים. והסעיף ב' מבאר דמכשר משום דבדרבנן יש ברירה א"כ י"ל התשו' איירי בגט עם עדים ולכן מחמיר אף בדיעבד אך מ"מ ק' להשוות פלוגתא בינו להרמ' ותו שלא זכר מזה בהלכות לכן נראה יותר לדחוק דמה שכ' ואינו כריתות היינו כריתות גמור למניעה לכתחילה ובדיעבד מודה דכשר וצ"ע:

כל מגרש ע"ת וכו' פי' הה"מ שכ' תנאי זה בגט בין לפני התורף בין אחר התורף או שהתנה עליה שאר תנאים קודם כתיבת התורף אם היה התנאי כתוב בגט ר"ל בשני האופנים הנ"ל אעפ"י שחזר ומחקו ונתנו לה ה"ז ס"מ ואם היה בתנאי ע"פ אך בשע' נתינה ה"ז נוטל הימנה ודע דכל סעי' ג' אלו הם ל' הרמ' הל' ג' ד' י"ו ואי' תו לשונו הלכה ה' המגרש את אשתו והתנה עליה בין בכתב אחר התורף בין ע"פ אחר התורף ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני ונתן לה גט ע"ת זה כו' אינו גט שהרי שייר בגט ואין זה כריתות וכתוב הה"מ מ"ש רבינו בין כ' אחר התורף בין ע"פ אחר התורף אפילו לא התנה עליה כלל בשעת כתיבה כיון שבשעת נתינה נתנו ע"ת זה הדין הוא כנזכר כאן. וכן מ"ש ונתן לה הגט ע"ת א"צ לזה אלא למתנה ע"פ אחר התנאי אבל למתנה בכתב אחר התורף התנאי שהזכיר רבינו בכאן והוא תנאי חוץ אפילו חזר ומחקו הרי זו ס"מ ומ"ש בכאן הוא שבין במתנה בכתב בין ע"פ אחר התורף הכל תלוי במהות התנאי אם פסול אם לאו ומ"מ חלוק יש בין בכתב לע"פ שבע"פ אינו פסול בשעת כתיבה לאחר התורף אלא דוקא בשעת נתינה כמו שיתבאר למטה. ובה' י"ו כ' תוך ד"ה דע התנה בתנאי זה דחוץ ע"פ אחר התורף ולא הזכירו בשעת נתינה הרי זה כשר וזהו ששנינו כתבו בתוכו דוקא אבל ע"פ לא ואוקמה רבא בלאחר התורף וזהו שהוצרך רבינו לומר למעלה ונתן לה הגט ע"ת זה וכבר כתבתי שם כן עכ"ל. ומשמע לי מלשונו שבהתנה בכתב אחר התורף תנאי חוץ אין הבדל בין חזר ומחקו ללא כל שנתן הגט בלי תנאי והב"ש הוציא מלשון הרמ' זה דיש חלוק דאלו בחזר ומחקו היא ס"מ ובלא חזר ומחקו ונתנו בלא תנאי שהוא בטל וצ"ע כי מל' המשנה אעפ"י שחזר ומחקו משמע לא מיבעי' לא חזר ומחקו אלא אפילו מחקו שוה ופוסל. וכל זה שטו' הרמ' ובב"י מבואר שטות יתר הפוסקים הביא' הב"ש וכ' לדעת הר"ן ובעל המאור וכמה פוסקים תנאי ע"מ בע"פ קוד' התורף כשר דס"ל אפילו חוץ בע"פ קודם התורף אינו פסול אלא מדרבנן ויראה דאפשר היינו דוקא באמר חוץ בע"פ בשעת כתו' ובשעת נתינה חזר בו ונתנו בל"ת אז ס"ל דאף רבא מודה לסברת ר"ס דאינו חשוב לא נכתב לשם כריתות משום דהסופר לא כ' ע"מ שיאמר הבעל בסוף כדאי' בתו' הטעם בל' זה (אך בתשו' הרא"ש ל"מ הכי) וכיון שחזר בו כשר מדינה אבל באמר בע"פ לכתו' ע"ת חוץ וגם נתנו ע"ת זה זה ודאי מדינא גוף הגט בטל ואינו כשר בנטילה מידה וליחזור וליתנו מפני שנכתב שלא לשם כריתות דהא כתבו ע"מ שיאמר הבעל בסוף והרי אמר:

ובזה ס"ד ליישב ל' המהרש"א בתו' ד"ה שתוקי שתקי' שכתב ליישב קושי' הר"ן דאף התו' סוברים דחוץ בע"פ וחזר בו בשעת נתינה אינו פסול אלא משום גזירות מחיקו' חוץ אלא דהכא גבי שתוקי שתקי דלא מיירי בחזר בו וגם לא נתקיים התנאי ודאי דיש לגזור אפילו ע"מ דע"פ בלפני התורף משום חוץ דע"פ בלא חזר בו דפסול מדינא ואין לו מובן וכבר תמה הפ"י ורציתי לומר להנ"ל דהכי פירושו דהא להתו' ס"ל בנתקיים אפילו נכתב תוכו בכל מקום כשר ובשתוקי שתקי' היינו מכל התנאים ע"כ דחייש לשמא לא יתקיים אמנם אם לא נזכר בשעת כתיבת התורף אפילו נתנו בתנאי ולא נתקיים יש תקנה להגט אם הי' התנאי בקום ועשה או במידי דתלה באחרים ע"י שיחזור ויטלנו ויתנה בל"ת אבל אלו נזכר בשעת כתיבת התורף ונתנו נמי ע"ת זה דהיינו לא חזר בו וגם לא נתקיים התנאי דהיינו שמ"מ לא תקיים אז גוף הגט פסול ולא מהני בו נטילה ונתינה ולהכי חייש רבא לטעמי' דגזר אף בע"פ משא"כ ר"ס דלא גזר בע"פ כלל כ"א בכתיבה דאלימא מילתא דכתיבה לגזור בו להכי רבא אך לטעמי' חייש להכי. אך עכ"ז א"י מה הועיל הא דעת התו' מפורש כאשר בעצמו מביא דבריהם שבעמוד א' ד"ה אבל לפני התורף דלא כפירושו אף הב"ש כ' סס"ק ג' כן י"ל דאליבא דתו' לרבי גזרינן וכו' אבל לרבנן ל"ג כו' וחוץ אחר התורף לאו משום גזירה אטו לפני תורף אלא רבנן ס"ל כיון שנכתב בגט הוי כאלו אמר בעת הנתינה חוץ לפלוני ופסול ובזה מיושב וכו' וא"י מה קאמר הא כל הידיעה לנו דחוץ לאחר התורף פסול היינו מדאוקי רבא מתני' לאחר התורף ובמתני' קתני אפילו חזר ומחקו ואיך ס"ד לומר הטעם כיון שנכתב בגט הוי כאלו אמור בעת הנתינה ותו דתו' עצמם כתבו ד"ה כשר דחוץ אחר התורף אינו פסול אלא מדרבנן מגזירה אטו לפני תורף. וזה נמי קשה על הפ"י שכ' תוך ד"ה תו' בד"ה מהד"ת מיהו וכו' לכך נראה דפשיטא להו דבתנאי חוץ שכתבו בתוכו אע"פי שחזר ומחקו לא שייך כלל לחלק בין טופס לתורף דכיון שכתב בגוף הגט דבר שמבטל ועוקר הגט אין זה טופס אלא תורף עקירת הגט לגמרי וכיון שנתבטל בכתיבה חוץ דתו ל"מ מה שחזר ומחקו דאפי' לר"נ דס"ל בגט שנתבטל דחוזר ומגרש בו ה"ט דלא אתא דבור ומבטל מעשה משא"כ הכא שכ' בגוף הגט דבר המבטלו נראה דכע"מ דאין חוזר ומגרש בו דמעשה מבטל מעשה ונתבטל התורף לגמרי. ובזה כ' סוף ד"ה שתוקי ממש כדרך הב"ש דהתם נמי לאו משום גזירות טופס אטו תורף אלא מדינא פסול ואשמתמיט מני' דברי התו' ד"ה דברי הכל כשר הנ"ל וגוף סברתו דמדמה חוץ לביטל הגט לע"ד ע"כ ליתא דהא בנתינה ע"ת חוץ בלא כתיב' מבואר במתני' דכשר לגרש בו ע"י נתינה חדשה ולדעתו יקשה מזה על מ"ד דפסקינן כותי' סי' קמ"א סעיף מ"ח דאם בטל הגט דא"ח ומגרש בו א"ו א"ד חוץ לבטול הגט לכן אנו אין לנו אלא מה שדחק הרשב"א ז"ל בשטת התו'. ומה שכ' הב"ש אבל לשטת הר"ן וש"פ גזרינן זה אטו זה א"כ ע"כ חוץ אחר התורף בכתב אינו אלא דרבנן מ"ה לא גזרו ע"מ אטו חוץ לפ"ז אפילו לא מחקו וביטלו התנאי מ"מ כשר הגט ד"ת אע"ג וכו' והפ"י כ' לע"ד הוא דברי' שלא ניתנו ליכתו' דבלא חזר ומחקו אין לחלק בין טופס לתורף דכחספא הוא הרי גט ושוברו עמו דברי הפ"י נראים ומ"מ לע"ד יראה ודאי כתוב בו חוץ אפילו אחר התורף ונתנו סתם באמירות הרי זו גיטך ולא אמר כלל הרי את מותרת לכל אדם פשיטא דלא גרע כתיבה זו מאלו אמר לפני עדים גט זה אני רוצה ליתנו ע"ת זה ואח"כ נותנו סתם דאין זה מחילת תנאי אלא אמרינן הסתם כפירושו כמבואר בתשו' הרא"ש ס"ס קמ"ג כב"י וה"ה בזה דמדינא א"מ אבל אם אמר בשעת נתינה ה"א מותרת לכ"א בזה נראה לע"ד לדייק מהמתני' כהב"ש מדקתני אע"פי שחזר ומחקו דמשמע לא חזר וחזר שוים ואיך שפסול זה כן פסול זה לא יותר ואי משום דכ' הפ"י הרי גט ושוברו עמו אפשר דל"ק כיון דביטל בדבורו התנאי וע"מ כרתי הוי דברים אלו הכתוב בתוכו כלא הי' והגט כשר מדינ' דלא הוי כתר תרי כמבואר בב"י סי' זה. ומ"ש הב"ש נמצא תנאי ע"מ ונתקיים כשר לכ"הפ וכו' היינו בע"פ שציוה לכתבו ע"ת זה וק"ל. הרי זה נוטל ממנה כ' הב"ש היינו דוקא בתנאי חוץ כו' ולא כב"י וע' סי' ק"ן סעי' ג' ודוק:

או יאמר לשליח. ואם הוא ירט לדרכו ומוכרח לילך קודם כתיבת הגט ורוצה לצוות שיכתבו גט וליתן לשליח על התנאי אז יצוה שיכתבו ויתנו ליד השליח זה ולא יזכיר שום תנאי ואחר כך יאמר לשליח זה לפני עדים אחרי' אותו גט שצוויתי ליתן לידך ואתה תתן לה לאשתי ע"מ כך וכך והסופר והעדי' לא ידעו מזה כלל כן כתב בחדושי רש"ך בשם מהריב"ל:

אחר שגמר לכתוב תורף. היינו תנאי ע"מ כשר אבל תנאי המבטל הגט כגון חוץ או תנאי שלא תשת' יין כל ימי חייה פסול ותנאי ע"מ דכשר היינו כשנתקיים התנאי או חזר ומחקו מיהו מחק קי"ל דפסול כמ"ש בסי' קכ"ה:

הרי זה ספק גירושין. כן כתב הרמב"ם בתנאי ע"מ קודם התורף בין בכתב ובין בע"פ אפי' אם נתקיים מ"מ בעת הכתיבה א"י אם יתקיים לא הוי ספר כריתות ואין אומרי' יש ברירה ועיין ביש"ש פ' מרובה וא"י איך מישב דין זה דע"כ טעמו של הרמב"ם משום ברירה דאין אומרי' יש ברירה, מיהו רוב פוסקי' חולקי' על הרמב"ם וס"ל תנאי ע"מ וכתב לפני התורף פסול מדרבנן דגזרי' אטו תנאי חוץ ולדעת הר"ן ובעל המאור וכמה פוסקי' תנאי ע"מ בע"פ קודם התורף כשר דס"ל אפי' חוץ בע"פ קודם התורף אינו פסול אלא מדרבנן דגזרי' אטו אם כותב חוץ מ"ה תנאי ע"מ בע"פ כשר, מיהו לרש"י ותוספת התנאי ע"מ פסול אם התנה קודם התורף דס"ל חוץ פוסל על פי הדין קודם התורף אפי' בע"פ לכן גזרינן ע"מ אטו חוץ, מיהו לתוספת ע"מ ונתקיים כשר אפי' בכתב, נמצא תנאי ע"מ ונתקיים כשר לכל הפוסקי' רק לרש"י ורמב"ם פסול ונ"מ במקום עיגון יש לסמוך על רוב הפוסקי' וכ"פ הבית יוסף, וחוץ בכתב אפי' אחר התורף לדעת הרמב"ם הגט בטל כמ"ש פ"ח, ותוספ' והר"ן כתבו דאינו אלא פסול מדרבנן והא שכתב הרמב"ם ס"פ הנ"ל חוץ וכתב אחר התורף שהוא ספק הגט היינו בחזר ומחקו אז הוי ספק דא"י בתחלה אם ימחקו אבל כשעדיין כתב בגט ס"ל הגט בטל כמ"ש שם דין ה' והיינו לשיטות הרמב"ם בכל הסוגי' לאו משום גזירה פסול אלא מה שפסול הוא פסול על פי הדין כגון ע"מ קודם התורף בין בכתב בין בע"פ, לכן ע"מ אחר התורף אפילו בכתב כשר ולא גזרינן אטו חוץ אבל לשיטות הר"ן ושאר פוסקי' גזרי' זה אטו זה אם כן ע"כ חוץ אחר התורף בכתב אינו אלא מדרבנן מ"ה לא גזרי' ע"מ אטו חוץ לפ"ז אפי' לא מחקו וביטלו התנאי מ"מ כשר הגט מדאוריית' אף על גב אם אומר לה בעת הנתינה חוץ לפלוני הגט בטל כמ"ש בסי' קל"ז ואפילו תנאי חוץ בכתב לפני התורף וחזר ומחקו לרמב"ם נראה שהוא ספק גט משום אין ברירה ולשיטות שאר פוסקי' פסול דאוריית' הוא דלא כתב לשם כריתות וכן מדויק בתוספת ולכאורה י"ל כשם דלרמב"ם לא אמרי' שום גזיר' לרבנן אלא הכל פסול ע"פ הדין אף על גב לרבי גזרי' זה אטו זה מ"מ רבנן לא גזרו כן י"ל אליבא תו' לרבי גזרי' אחר התורף אטו לפני התורף אבל רבנן לא גזרו אחר התורף אטו לפני התורף אלא אם הכל לפני תורף אז גזרי' זה אטו זה וחוץ אחר התורף לאו משום גזירה אטו לפני התורף פסול אלא רבנן ס"ל כיון שנכתב בגט הוי כאלו אמר בעת הנתינה חוץ לפלוני ופסול ובזה מיושב מה שהקשה הר"ן על תוס' דס"ל חוץ בע"פ לפני התורף פסול ע"פ הדין למה לא גזרי' חוץ אחר התורף בע"פ אטו חוץ לפני התורף בע"פ ולמ"ש ניחא:

כגון שהתנה לה וכו'. היינו אלו תנאים אפי' אחר התורף או שהתנה שאר תנאים ע"מ קודם התורף וחזר ומחקו ס"ל לרמב"ם ספק גט הוא כ"כ המגיד אבל חוץ ולא נמחק הגט בטל ותנאי ע"מ אחר התורף כשר אפי' לא נמחק כמ"ש בש"ס הטעם הוא משום בעת הכתיבה נכתב שפיר וגם ליכא שיור אלא תנאי אבל חוץ אפי' אחר התורף איכ' שיור אף על גב דנכתב שפיר מ"מ איכ' שיור אף על גב חזר ומחק מ"מ בעת הכתיבה היה שיור והוה ספק אם ימחק כל זה הוא לשיטות הרמב"ם ושיטות שאר הפוסקי' כתבתי בסמוך ואם היה התנאי ע"פ היינו תנאי חוץ, אף על גב דמבואר בש"ס לכולי עלמא חוץ לאחר התורף אינו פוסל בע"פ היינו דוק' בע"פ לא בעת נתינת הגט:

אבל אם התנה. בעת הנתינה אז הגט בטל כמ"ש בסי' קל"ז אלא אם כן יחזור ויקח ממנה ותנאי דא"א לקיים אינו פוסל אפי' בכתב קודם התורף כ"כ הרשב"א והמגיד:

הרי זה נוטל הגט ממנה. היינו דוקא בתנאי חוץ דפוסל לכהונה מהני נתינת הגט מ"ה צריך ליקח ממנה הגט אבל תנאי כל ימי חייה דאינו פוסל לכהונה כמה שכתב ברמב"ם דכתב ביה אינו גט והיינו דאינו פוסל לכהונה כמ"ש פי' אז א"צ ליקח ממנה ולא כב"י שכתב אפילו בתנאי כזה צריך ליקח ממנה ובזה מדויק ברמב"ם שכתב אחר דין זה כיצד אמר לה חוץ לפלוני וכו' כוונתו לבאר דין זה לא קאי אלא על תנאי חוץ, ובשאר תנאים שמתנה עמה ע"מ כך וכך כשחוזר ומבטל בטל התנאי ואין צריך ליקח ממנה הגט כמ"ש בסי' קמ"ג במחילת התנאי ליתן ר' זוז או בגד וכלי וכן בתנאי אם אין צריך ליקח ממנה הגט כשמבטל התנאי ולא כב"ח בסימן קמ"ג סעיף כ"ב ע"ש והא דמהני כשחוזר ונוטל ממנה הגט היינו דוק' כשנכתב שפיר אלא בעת המסירה לידה התנה תנאי כהנ"ל אבל אם התנה תנאי קודם כתיבת התורף אפילו תנאי ע"מ דפוסל לרמב"ם לא מהני כשחוזר ונוטל ממנה דהא עכ"פ לא נכתב הגט בכשרות ומכ"ש כשנכתב התנאי בגט אפילו אם חזר ומחק לא מהני ועיין במגיד ובב"י, ותנאי מעכשיו אם מתי עי' בטור סס"ז ויתבאר בסי' אח"ז בס"ד:

כיצד כו' לא כו' ואצ"ל כו'. ר"ל אפילו אחר התורף לפי שאין הכל בקיאין בין אחר התורף ללפני התורף ובין תנאי המבטל הגט לתנאי אחר. מ"מ שם הלכה ט"ז. וז"ש אלא כיצד כו' בלא שום כו' אבל קודם התורף אפ לו בדיעבד פסול כמ"ש לקמן בס"ב:

שיאמר כולי או כו'. ר"ל ב ין מגרש עפ"י עצמו בין מגרש עפ"י שליח וז"ש גם כן למטה ואומר לה כו' או יאמר לשליח כו':

כתב כו' הנה הרמב"ם פ' כרבא דאמר שם ל"ש אלא לאחר כו' ואזדא כו' ושם ורבא אמר מחלוקת כו' ומתני' כו' ומפרש כפירש"י שם ד"ה פוסלין בגט כו' דבכל תנאים מיירי אפילו נתקיימו וכן מש"ש שתקו שתוקו כו' מפרש גם כן כפירש"י ותוס' ד"ה שתוקי כו' דבכל תנאים איירי דלפני התורף שוין כל התנאים לחוץ ושיטתו דשאר התנאין שאין מבטלין הגט וכ' לפני התורף אע"פ שנתקיימו פסול כמש"ש ורבא אמר מחלוקת לאחר כו' אבל כו' וכפירש"י אי נתקיימו איירי כנ"ל וז"ש אבל אם כתבו קודם כו' וכן אם חזר ומחקו פסול ממש"ש ומתני' דקתני כו' לאחר התורף כו' אבל לפני התורף אפילו בע"מ פסול אע"פ שחזר ומחקו וז"ש בס"ג או שהתנה עלי' כו' וחזר כו' ואפי' נתקיים ומחק פסול דע"מ דמתני' דכשר בנתקיימו הוא ואמר ומתני' דקתני כו' וכן אע"פ שחזר ומחקו ואפ"ה פסול כמ"ש למטה וז"ש או שהתנה כו' ר"ל אפילו נתקיים וכ' וחזר ומחקו כו' וזה א"צ לפנים ולא כ' זה אלא שלא לטעות בדברי המ"מ שכ' שחזר ומחקו או שנתקיים דל"ת דוקא בא' מהן. וכן בע"פ לפני התורף אף על פי שנתקיים ה"ז פסול ממ"ש ואזדא רבא כו' וכפרש"י ותוס' דבכל תנאים איירי וז"ש וכן אם התנה כולי אבל לאחר התורף פשוט דכשר דאפילו בכ' כשר ולא הוצרך לכותבו. וכן בשעת נתינה כשר כמ"ש במתני' המגרש את כו' ואוקימנא דבע"מ כשר וערש"י במתני' שם המגרש ואף בשעת כו' וכן כולה פרקין דפ' מי שאחזו וכמ"ש בס"ג ונותנו כו' או כולי ובס"א ואומר לה כו' נמצא דבשאר תנאים בכתב ובע"פ שוין דאחר התורף כשר ולפני התורף פסול. ובתנאים שמבטלין הגט כגון כל ימי חייה או חוץ לפלוני בכתב ואפילו לאחר התורף פסול כמש"ש ורבא אמר ל"ש אלא כו' וכן שם ומתניתין דקתני כ' כו' לאחר כו' וז"ש בס"ג כל המגרש ע"ת כו' ובכתבו איירי כמ"ש למטה ואם היה התנאי ע"פ כו' וסתם באיזה מקום שכ' וכמ"ש או שהתנה כולי קודם כו' הא ברישא כו' אפי' לאחר התורף בע"פ דוקא קודם התורף אבל לאחר התורף כשר כמ"ש א"ר ספרא כו' ורבא אמר ל"ש כו' ולא ביאר הרמב"ם דין ע"פ לפי שבשאר התנאים ג"כ הדין כן וכבר כ' בס"ב וכן אם התנה כו' וז"ש ואזדא רבא כו' דבע"פ כל התנאים שוין בין מבטלין או אין מבטלין אלא דבמבטלין בע"פ פסול בשעת נתינה כמ"ש במתניתין המגרש את אשתו וא"ל כו' וערש"י שם ד"ה כתבו בתוכו כולי ובלבד שיאמר לה כו' וז"ש בס"ג ואם היה התנאי כו' ר"ל בשעת נתונה ובזה הוא חלוק בע"פ משאר תנאים זהו שיטת הרמב"ם ועמ"מ פ"ח הלכה ד' ושם הלכה ט"ז וכ' שם דהא דכתבו שאר תנאים אחר התורף כשר דוקא שנתקיימו התנאים או חזר ומחקו ושיטתו בקוצר דתנאים שמבטלין ע"פ ושאר תנאים בכתב וע"פ שוין דקודם התורף פסול ואח"כ כשר ובתנאים המבטלים בכתב אפילו אחר התורף פסול וכ"ז בנתקיימו או חזר ומחקו ונראה דע"פ דכשר אפילו לא נתקיימו כמו בחזר ומחקו דהא אפילו בחוץ דמבטל הגט כשר אע"פ שאין זה כריתות והטעם דבכתבו אפילו אחר התורף כיון שלא מחקו בשעת נתינה ניתן ע"ת זה דהא מוסרו כולו לה משא"כ בע"פ וכן חזר ומחקו קודם ניתנה ובנתינה במבטלין פסול ושאר תנאים אפילו לכתחלה יעשה כמ"ש בס"א משא"כ לאחר התורף דאפילו ע"פ בשאר תנאים אין לעשו' לכתחלה כנ"ל בס"א וז"ל המ"מ שם דע שלכתחלה ראוי שלא לכתוב שום תנאי בגט ולא להזכירו בשעת כתיבת הגט וכן אנו נוהגין לפי שאין הכל בקיאין כו' כנ"ל כ"מ שאמרנו פסול כ' הרמב"ם ה"ז ספק גירושין וכ' המ"מ שסמך על הירושלמי דפ"ג שם משמע שפסול התנאים בגט הוא מחמת שאין ברירה דאע"פ שנתקיימו מ"מ בשעה שנכתב לא היה ספר כריתות ואע"ג דבגמרא דידן אמרינן משום גזירה היינו לרבי אבל לחכמים דלא גזרינן טעמייהו משום ברירה ומ"מ בתנאים המבטלים ואחר התורף ודאי משום גזירה הוא וכרמב"ם לא דקדק בזה שכתב כל המגרש ע"ת כו' דזה הבבא קודם התורף מד"ת אינה מגורשת כלל כמ"ש פ"גא נענה ראב"ע כו' א"ר כולהו אית כו' תנ"ה כו' ושם ב' ורבנן האי כריתות כו' וכן בש"מ ולאחר התורף מגורשת לגמרי מד"ת ואינו פסול רק מדרבנן משום גזירה ולכך בע"פ כשר אף בהם אבל כל המפרשים כ' דתנאים המבטלים לפני התורף בכתב הוא פסול מד"ת אבל ע"פ או לאחר התורף או שאין מבטלין אינו פסול אלא מדרבנן והכל משום גזירה וראיותיהם עבר"נ. ועוד כתב ראב"ד ורז"ה והרמב"ן דשאר תנאים ע"פ אין פוסלין אפילו לפני התורף דכולי האי לא גזרינן שאר תנאים אטו תנאים המבטלין וע"פ אטו בכתב והא דא"ר שתיקו כו' כדי שלא יזכר חוץ וכ"ד בע"ה וש"פ וכן כתב הרשב"א וכ' ונ"ל ראי' ממ"ש בתוס' אמר לשנים תנו גט לאשתי ע"מ שתמתין שני שנים וחזר ואמר לשנים תנו גט לאשתי ע"מ שתתן לי מאתים זוז לא בטלו דבריו הראשונים כו' רצה כו' ותנו היינו לכתוב וליתן וכמ"ש בפ' התקבל אמר לשנים תנו כו' ועוד מדקאמר וחזר כו' ולא שלקחו מיד הראשונים ונתנו לאחרונים שא"כ כבר ביטול שליחו' הראשונים אלא לנתוב וליתן וכ' ב"י שגם דברי רש"י אפשר לפרש כן משום חששא שלא יזכיר חוץ ומ"מ דברי תוס' א"א לפרש כן דלא כב"י וכ"ז שיטת רש"י אבל שיטת ר"י בתוס' שם ד"ה כל כו' דאין שאר תנאים פוסלין בגט אם נתקיימו וברייתא דשם מיירי בלא נתקיימו וחזר ומחקן והביאו הפוסקי' והטור וער"נ שם:

תנו לה גט זה. עבה"ט מ"ש ואם הוא ירט לדרכו כו' ומהרי"ט היה מפקפק כו' וע' בתשו' מהרי"ט ח"א סי' ס"ו שכ' לתקנת דבר זה שני דרכים האחד שהגט עצמו יצוה לכתבו בלי שום תנאי אבל במינוי השליחות יתנה עם השליח ויאמר אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש תהיה שלוחי לגרש את אשתי מעכשיו ואם באתי מכאן ועד יב"ח יתבטל השליחות וכשהשליח ימסור הגט ליד האשה ימסור לידה בלי שום תנאי רק יגלה לה תוכן הדבר שהוא נעשה שליח על תנאי זה וממילא לא תרצה להנשא שמא יבא בתוך י"ב חדש ויתבטל השליחות וממילא לא תהיה מגורשת ובזה לא שייך חשש דתנאי קודם כתיבת התורף כיון דאין התנאי על גוף הגירושין או גוף הגט רק השליחות וכיון דלא בטול לגט רק את השליחות באופן זה אינו פוסל מה שהתנה קודם כתיבת התורף והאריך בזה (עמ"ש לעיל סי' קל"ז סק"ה בשם תשו' מוצל מאש ושער המלך) הדרך השני כתב לעשות בזה שיאמר כך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש תהיה מגורשת מעכשיו ואם באתי מכאן ועד י"ב חודש לא תהיה מגורשת עד אחר אותו זמן דהשתא כיון דבין כך ובין כך מגורשת לא שייך בזה סברת ברירה דהרי עכ"פ נכתב לשם כריתות והתנאי הוא רק לענין קביעות הזמן אם תהיה מגורשת כעת או אחר זמן עכ"ד ע"ש והובאו דבריו אלה בס' ישועות יעקב ס"ס קנ"ד בסה"ג סק"ד. אמנם בסי' זה סק"א לא הזכיר הדרך הראשון של מהרי"ט כנ"ל רק הדרך השני וכתב עליו שדבריו נראין מאד לדינא אף שבס' מכתב אליהו פקפק עליו אין בפקפיקו כדאי לדחות דברי מהרי"ט וכמה מעליא הא שמעתתא דמהרי"ט לתקנת עגונות בשעת הדחק ומ"מ מאחר שבס' הנ"ל פקפק ע"ז וגם על תיקון של מהריב"ל (שלא יזכיר התנאי להסופר והעדים רק להשליח) יש לפקפק כמ"ש מהרי"ט וכן מבואר בתשו' מבי"ט סי' מ"ז דאין חילוק בין אומר התנאי לסופר עצמו ובין אם אומרו לשליח גלל כן בעת שהי' במדינ' זו צורך שעה בגיטין כאלו שהי' מתנה הבעל עם אשתו שאם לא יבא לזמן פלוני תהיה מגורשת הורתי לתפוס חומרי שניהם סברת מהריב"ל וסברת מהרי"ט דהיינו שהי' מתנה עם השליח לבד בזה"ל תן זה לאשתי ע"מ שאם לא באתי עד זמן פלוני תהי' מגורשת מעכשיו ואם באתי עד זמן פלוני תהי' חלות הגירושין ביום פלוני ועד אותו זמן יוכל לבטל הגט ואז לב הבעל בטוח וסמכה דעתו שבודאי תחזור אליו כיון שיוכל לבטל הגט עכ"ד. וע"ש עוד בסה"ג ס"ק י"ח שנ' עוד עצה אחת לזה.

קודם בתיבת התורף. עבה"ט וע' בתשו' אא"ז פנים מאירות ח"ג סי' ד' וסי' י"ב מענין זה:

או בתנאי בשר עמ"ש לעיל סי' קל"ז סק"ב:

סי' קמ"ז ס"א שיאמר כתבו גט. נ"ב ע' בבני חיי' לבכנה"ג סי' מ"ג מן אות ו' והלאה ובס' בתי כהונה ה"ב סי' א':

שם ע"מ כך וכך. נ"ב ע' תומי' סי' מ"ו ס"ק מ"ט:

לא שיאמרו כתבו כו' הטעם דאם התנאי הוא בלשון חוץ הוה שיור בגט ואינה כריתות ואם אומר ע"מ הוה כריתות אלא שהתנה תנאי וגזרינן ע"מ אטו חוץ והיינו בכתב בגט דוקא אבל באמירה בע"פ לא גזרו והיינו אם אומר ע"מ אחר כתיבת התורף זהו הטעם בפרק המגרש ובירושלמי יש טעם שאין אומרים יש ברירה ואע"פ שנתקיים התנאים מ"מ בשעת הגט לא היה ספר כריתות.