שולחן ערוך, אבן העזר ס״ג: בעילת מצוה וברכתו ובו ב סעיפים: – עם 11 מפרשים

בעילת מצוה וברכתו ובו ב סעיפים:
מותר לבעול בתולה בשבת הבועל את הבתולה כיון שבעל בעילת מצוה פורש מיד אפילו היא קטנה שלא הגיע זמנה לראות ולא ראתה ומיהו אותה בעילה גומר כדרכו באבר חי ואפילו בדקה ולא מצאה דם טמאה שמא ראתה טיפת דם כחרדל וחפהו שכבת זרע וצריכה שתפסוק בטהרה ותבדוק כל שבעה ולא תתחיל לבדוק עד יום חמישי לשימושה כשאר אשה ששמשה ואח"כ ראתה ונוהג עמה כשאר נדה לענין הרחקה אלא שנדה גמורה אסור לו לישן על מטתה אפילו כשאינה במטה והכלה מותר לו לישן באותו מטה לאחר שעמדה מאצלו אפי' בסדין שהדם עליו (וע' ביו"ד סי' קצ"ג):

ויש אומרים שאחר שמצא בתולים מברך בא"י אלהינו מלך העולם אשר צג אגוז בגן עדן וכו' (וי"א דאין מברכין אותה בלא כוס) (תא"ו נתיב כ"ב ח"ג בשם רבינו ניסים) :

טמאה. דוק' שגמר ביאתו אבל אם לא עשה רק הערה ופירש ולא ראתה דם יש מקילין כמ"ש בי"ד סי' קנ"ג:

ולא תתחיל למנות עד יום ה' לשימושה כצ"ל. בי"ד סימן קצ"ו הביא בהג"ה דלא תלינן סתם בג' ימים הראשונים של ז' נקיים ע"ש. נ"ל אפי' בג' ימים הראשונים של ז' נקיים של הכלה מחמירין חומר' זו ב"ש:

אגוז. מהרש"ל כתב דאין מברכים ברכה זו הואיל ולא הוזכרה ברכה זו בש"ס. וב"ש כתב דיש לברך בלא שם ומלכות:

בלא כוס. מ"מ ודרישה וב"ש השיגו ע"ז ע"ש. סעודה שעושין לאחר שבעל בעילת מצוה נוהגין לאכול דגים באותו סעודה רוקח סי' שנ"ד:

מסקנ' הגמ' כתובות דף ז' ע"א

מסקנת הגמ' נדה דף ס"ה ע"ב

כפירש"י שם וכ"כ הרא"ש שם והר"ן בפ"ב דשבועות ושכן מוכח בירושלמי וכן דעת הראב"ד בהשג' דפ"ה מהא"ב והרשב"א בת"ה

שם בגמ' וכפי' הרא"ש שם וש"פ

הרא"ש שם בפסקיו אמימר' דרב ושמואל וכ"כ הרשב"א בת"ה וש"פ

טור וכ"כ הרשב"א בת"ה והרא"ש שם בשם רב האי והרמב"ם בפי"א מהא"ב

שם וכ"כ הגהת מיי' וכ"כ בסה"ת

שם בפסקי הרא"ש בשם הראב"ד בפירוש דברי רב האי

טור בשם בה"ג וכתב' הרא"ש בפ"ק דכתובות וכתב שאפשר שהגאונים תקנו

) וכתב מהרש"ל דלא נהגינן לברך ברכה זו

עד יו' ה' ע' ב"ש ובתורת השלמים סי' קצ"ו מביא בשם הצ"צ שכ' דמאן דמקיל במצא כתם תוך ג' לז' נקיים לתלות אפילו בטעם כל דהוא לא מפסיד כל כך כיון שבלא"ה רבים מקילים בכתמי' תוך ג' ושוב כ' ונ"ל דאם מצאה כתם תוך ג' ימים ראשונים לז' נקיים שצריכה לחזור ולספור ז' מחדש ואז אף שראתה כתם תוך ג' לז' השניים תולין להקל כיון שכבר עבר ג' ימים ראשונים ובפעם שני אפשר לא ראתה מגופה ואת"ל מגופה לא הוחזקה מעיינה פתוח בראיי' הכתם ועוד דהו' כס"ס אם הכתם ראשון הי' מגופה ואת"ל מגופה דילמא השני לא הי' מגופה ונעלם ממנו הוכחו' הב"ש מתה"ד דבנ"ז אין תולין והטע' י"ל מפני שלדעה זו דתוך ג' אין תולין ע"כ ס"ל דכיון דמעיינה פתוח אין כתם זה בספק שקול דמעלמ' ושוב נמי אין לצרפו לס"ס(א) אמנם במציאות כתם מעיקרו או אפילו במציאותו תוך ז"נ אחר ג' ימים לראייתה ושוב תוך ז"נ השניים מצאה תוך ג' בזה לע"ד יש להקל ע"פ מה שמחלק הב"ש בצירף טעם דתור' השלמים ומצינן בספר החנוך מצוה י"ז קולה כיוצא בזה במציאות כתם דהיינו דלא נחזיק מעיינה פתוח לענין שתוכל לפסוק בטהרה ביום המציאה וכן פ' הש"ך סי' קצ"ו ס"ק ו' דלא כדעת הגאון המחמיר משום ל"פ כי ע"ז ודאי שייך סברת הצ"צ דיש להקל בטע' כ"ד הו"ה בכל הסופרת בלא בירר פתיחת המעיין וק"ל:

מותר לבעול בתולה בשבת. כן עלתה המסקנא בש"ס ומ"ש בהג"א לדידן דאין אנו בקיאים בהטיה אסור לבעול בשבת עיין בדריש':

פורש מיד. משום דחיישינן שמא ראת' דם אף על גב דתלינן דם במכה כמ"ש בש"ס ובי"ד סי' קפ"ז ואין לך מכה גדול' מזו תירץ הרשב"א הא דתלינן במכה היינו כדי שלא תאסור על בעלה אם נמצא ג"פ דם אחר כל ביאה וביאה אבל לא תלינן במכ' בכה"ג והרא"ש תירץ ביאה להכל נמסר מחמירין טפי ולפי שנ"מ מתירוצים אלו לכן הבאתי:

עד יום חמישי לשימושה. ועיין בי"ד שם הביא בהג"ה בסי' קצ"ו מ"ש הגמיי' ובמרד' דלא תלינן כתם בג' ימים הראשונים של ז' נקיים כי היכא דידע דפסק המקור ולכאור' נרא' בג' ימים הראשונים של ז' נקיים של הכלה לא מחמירי' חומרא זו דהא כאן י"ל דלא הי' כלל דם מן המקור וכן בעלת הכתם שלא ראתה דם אין להחמיר חומר' זו ותלינן בכל דבר אפילו בג' ימים הראשונים של ז' נקיים אבל בת"ה סי' רמ"ט כתב כתם פחות מכגריס תולין במאכולת אפילו תוך ג' ימי נקיים דאל"כ אין שום אשה יכול' לטהר לבעל' דאין לך סדין שאין עליו דם המאכולת מזה משמע דבעל כתם אין תולה בג' ימים הראשונים אם הי' יותר מגריס ועוד דאל"כ איך כתב אין לך אשה דיכול' לטהר לבעל' דהא בפעם שנית היא בעלת כתם ואז היא יכול' לתלות במאכולת אבל ג' ימים הראשונים אחר שראת' דם מנ"ל דיכול' לתלות בדם מאכולת אלא ע"כ דס"ל ג' ימים הראשונים של בעלת כתם ושל מי שראת' שוין ואם ראתה דם אין תולה בג' ימים הראשונים אז אפילו בעלת כתם נמי אין תולה מיהו י"ל דלמא הת"ה ס"ל אשה שראת' פ"א דם מקור והתחיל' לספור ז"נ ואח"כ מצא' כתם והתחיל' לספור עוד נקיים ומצא' כת' אז הכל דין א' כיון בתחל' הי' נפתח המקור אבל כלה או בעלת הכתם מעיקר' י"ל דתולין בכל דבר והמאור הגדול מהר"ר ליב צונש ז"ל שהי' אב"ד בק"ק פינטשיף השיב לי ע"ז תשוב' א' באריכות ודעתו הי' להחמיר משום לא פלוג:

וי"א אחר שמצא בתולים מברך. עיין בדריש' וב"ח בק"א מה שהקשו ע"ז מדברי הרא"ש ריש קידושין שכתב שם דאין מברכים שום ברכ' מה שלא מצינו בש"ס ומהרש"ל כ' דאין מברכים ברכ' זו וב"ח כתב דיש לברך בלא שם ומלכות:

וי"א דאין מברכין בלא כוס. כ"כ רי"ו וכבר האריכו בזה בדריש' וב"ח והשיגו על רי"ו וע"ש:

אפילו היא כו'. לאפוקי דעת הרמב"ם ועכ"ז בי"ד סימן קכ"ג:

וי"א כו'. רא"ש שס"ט:

מותר לבעול בתולה בשבת. בא"ח סי' ר"פ כתב ואין בו משום חובל ולא משום צער לה:

אפי' היא קטנה. בפ"ק דכתובו' כתב הרא"ש בטעם שהחמירו חומר' יתירה זו משום שמא נתערב דם נדה בתוך דם בתולים אבל בפ' תינוקת לא כ"כ ע"ש:

גומר כדרכו. לאפוקי מדעת הראב"ד שכתב ממתין עד שימות עיין בי"ד בב"י סי' קצ"ג שהשיגו על הראב"ד הרשב"א והרא"ש:

ואפילו בדקה ולא מצאה דם טמאה. ודוק' שגמר ביאתו אבל אם לא עשה רק העראה ופירש ולא ראתה דם יש מקילים כמבואר בי"ד סימן קצ"ג:

ולא תתחיל למנות עד יום ה' כצ"ל. וכן הוא בי"ד סי' קצ"ג:

אסור לו לישן על מטתה. בי"ד סי' קצ"ה סעיף ה' פסק דאפילו לישב על מטתה המיוחד לה אפי' שלא בפניה אסור ונקט כאן לישן לרבותא דסיפא דבכלה אפי' לישן מותר:

שאחר שמצא בתולים מברך. ולא שייך כאן עובר לעשייתו דמנא ידע דשמר' חוק בטהר' ומהרש"ל כתב דלא נהיגי לברך ברכה זו אפשר שטעמו דלא הוזכר' ברכה זו בתלמוד וגם הרי"ף והרמב"ם לא הזכירו ברכה זו ש"מ דלא ס"ל כה"ג לברך ברכה זו:

דאין מברכין אות' בלא כוס. פסק זה תמוה דלמה תהיה ברכ' בתולים עדיפא מברכת אירוסין דא"צ כוס וכבר כתבתי בתחל' סי' ס"ח דלדברי הרמב"ם אין כוס מעכב אף בברכת נשואין וכ"ש בברכת בתולים וראיתי מי שכתב דהרב רבינו ירוחם שממנו הוציא הרב הגה זו טעה בהבנת דברי הרא"ש שהביא דברי הר"ן אחר שכ' דין ברכת בתולים והוא סבר מ"ש הרא"ש בשם הר"ן קאי אשלפניו ובאמת לא קאי רק אשלפני פניו הוא ברכת חתנים וכן הוא ברמזים ובטור סי' ס"ד:

בתולה בשבת. עב"ש סק"א ובט"ז בא"ח סי' ר"פ. וע' בס' פני יהושע בק"א למס' כתובות שצידד ג"כ כמה פעמים לקיים המנהג במקום שנהגו היתר ומסיק אבל במקום שנהגו איסור אין להקל אם לא היכא דאי אפשר להמתין עד לאחר שבת כגון דבמ"ש יהיה סמך לוסת' דאז כדאי הם רוב הפוסקים שכתבו דמותר בלא פקפוק ע"ש:

בשבת. כ' בדגמ"ר וז"ל היינו אם היתה טהורה בשעת החופה אבל אם היתה נדה בשעת החופה והגיע זמן טבילתה בליל שבת עיין סי' ס"ד בב"ש סק"ה עכ"ל ועמ"ש לעיל סי' נ"ה סק"ב:

ולא תתחיל לבדוק. עבה"ט בשם ב"ש. והמעיין בב"ש יראה דלא ברירא ליה הא מלתא ואדרבה דעתו נוטה להקל בזה וכן בעלת הכתם שלא ראתה דם אין להחמיר חומרא זו אלא שהרב מהר"ל צונש דעתו להחמיר משום לא פלוג ע"ש וע' בפ"ת ליו"ד סי' קצ"ו סק"ח כתבתי בשם דגול מרבבה שיש להקל בבעלת כתם וק"ו שיש להקל בתבעוה להנשא ומצאה כתם בג"י ראשונים ע"ש. וע' בס' המקנה בק"א כ' ג"כ דבבעלת כתם אין להחמיר דודאי דברים שתולים בהם הם מוחזקי' יותר מבעלת כתם כדמוכח ביו"ד סי' ק"צ סמ"ג וא"נ אין שום סברא כו' אבל בדם בתולים ויושבת על דם טוהר דקיי"ל בי"ד סי' ק"צ סמ"ב כו' אף דמה"ת דמיה טהורים י"ל דא"י לתלות בג"י ראשונים בדבר אחר. ונראה דאפי' אם יש לה מכה שידוע שמוציא דם דמיקל בד"מ שם לתלות אפי' בג"י ראשונים מ"מ י"ל הכא בבתולה (לכאורה ה"ה ביושבת על דם טוהר) דדמיה מצוי טפי והוא ג"כ בגופה אין לה לתלות אלא בפחות מכגריס שא"א ליזהר כמ"ש בתה"ד (הובא בב"ש) ומיהו בתבעוה לינשא נראה דיש להקל לתלות הכתם בדבר אחר אף בגי"ר כיון דאינה מוחזקת בדמים כלל והוא רק חשש דרבנן. וכתב עוד דאפילו לדברי הב"ש דלא פלוג מ"מ נ"ל דאשה טהורה אינה יכולה לתלות כתם באותה שספרה ז"נ מחמת דם חימוד דלא גרע מבעלת כתם שאין תולין בה וצ"ע שלא הזכירו הפוסקים עכ"ד:

מברך. בס' מחזיק ברכה להגאון חיד"א ז"ל בא"ח סי' רכ"ג ס"ה הביא בשם ס' מור וקציעה על האשה אם הגונה היא וחביבה לו יברך שהחיינו. וכ' עליו ולי יראה דיברך בלא שם ומלכות ע"ש וע' בש"ך יו"ד סי' כ"ח סק"ה הביא בשם מהרי"ק שורש קכ"ח דאין מברך זמן על קידושי אשה ונשואיה ע"ש:

עד יום ה' עיין מה שכתבתי בי"ד סי' קנ"ג וקצ"ו מה שיש שינוי בכלה משאר נשים:

שאחר שמצא בתולים בדרישה האריך לתת טעם לה לא יברך לפני זה דהוה עובר לעשייתה ול"נ הטעם דשמא לא יוכל לבעול וכן מצינו בסוכה שאין מברכין על השינה דשמא לא יוכל לישן כמ"ש הרא"ש בסוכ' ומה שקשה על ברכ' זו הלא אינה מוזכר' בתלמוד כבר הרגשתי בזה וכתבתי בא"ח סי' מ"ו דבר נכון בזה ליישב הקושיא שכתבתי שיש לחלק בזה בין אם נהגו כבר לברכה או לא כתב רש"ל כאן וז"ל ואני כתבתי בספרי דלא נוהגין לברך ברכה זו כל עיקר עכ"ל ונ"ל שאין לברך אותה על כוס כי"א שמביא רמ"א וכבר האריך וסתר הג"ה זו:

מברך ברוך כו' כ' מו"ח ז"ל שמברך בלא שם ומלכו' ובלא כוס: