שולחן ערוך, אבן העזר מ״ט: קידש אחת מחמש נשים וכל אחת אומרת אותי קידש ובו ג' סעיפים: – עם 11 מפרשים

קידש אחת מחמש נשים וכל אחת אומרת אותי קידש ובו ג' סעיפים:
המקדש אחת מה' נשים וכתב לה כתובה ואינו יודע איזו היא וכל אחת מהן אומרת אני הוא אסור בקרובות כולן ונותן גט לכל אחת ואחת ומניח כתובה ביניהם ומסתלק ואם קידש בביאה קנסו אותו חכמים שיתן כתובה לכל אחת ואחת:

המקדש אשה וחזר בו מיד ואמר שהמעות יהיו מתנה אפי' תוך כדי דבור אין חזרתו כלום וצריכה גט:

כל מי שאינו בקי בטיב גיטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהם להורות בהם שבקל יכול לטעות ויתיר את הערוה וגורם להרבות ממזרים בישראל:

כתובה. ר"ל דאבדה או שלא הזכיר את שמה או איירי שכל שמותיהם שווין ולהני פוסקים דס"ל דארוסה יש לה כתובה אפילו לא כתב לה א"צ לזה. תוספת י"ט ע' ב"ש:

בהם. ט"ז מדייק דוקא להורות אסור אבל לסדר קדושין מותר דאין שם להורות אבל לסדר הגט דיש הרבה פרטים אסור לסדר אא"כ יודע בטיב גיטין ב"ש:

משנה יבמות דף קי"ח ע"ב כאוקימת' דגמ' שם

פירוש כגון שכתב לארוסתו ולא הזכיר שמה או שהיו שמותיהן שוות או שקנו מידו והלכו לה'

כר"ע שם במשנה דקי"ל הלכה כר"ע מחבריו ור' טרפון חבירו

פירש"י דאיסורא דרבנן קא עבד וכמ"ש לעיל בסי' ל"ג

מסקנת הגמ' ב"ב דקכ"ט ע"א ובכמה דוכתי

מימרא דרב יהודה וכו' קדושין ד"ו ע"ב וכפי' רש"י שם

שיתן כתובה לכ"א כ' הב"ש וא"י למה לא ישבע כאן כל אח' ואולי יש לדחוק דהא שבועה זו אינה מבוארת בהש"ס אלא שהפוסקים המציאו אותה ע' בב"י סי' שס"ה וי"ל דה"ט שהשמיטוה הכא משום דלא פסיקא להו דהא ע"כ הקדוש' בפני עדים היו אלא או דמתו או שהלכו למדה"י אבל אילו היו לפנינו סתמא יודעים את מי קידש ואם הלכו למדה"י דאיכא למיחש שיבאו ויתברר כי נשבעת לשקר אין מוסרין אותה לשבועה כדאי' ח"מ סי' פ"ז סעיף ל"ג ומ"ש בסמ"ע והנכון לע"ד שאף שמסיים בשם הע"ש ולא יביאם אח"כ לפוסלם אין כוונתם ע"ד פירש"י ז"ל שהתקנה לטובת הלוה שלא יפסלנו אלא ע"פ פי' תו' ור"ן פ' שבועות הדיינים שהוא מפני חלול השם כמבואר בתו' ורי"ף פ' הנ"ל (דהא ל' התו' דנראה כמו שבועה לבטלה וגנאי הוא לישבע היכא שהדבר מתברר אח"כ וע"כ לפירושם באופן שלא יהא יוכל לטעון שנתקלקל וכדהוכיחו מקושייתם על רש"י מדפריך כי משתבע מלוה נמי ניטרח לוה ולייתי ולדידיה מי ניחא אדרבא משום כך יהא המלוה נשבע באמת דא"י איך כ' הש"ך ז"ל שם דלרש"י הפי' באמת מה דסתרו התו' בטוב טעם) דהיינו באם יש לחוש שיבאו ויעידו באופן פיסולו חיישינן לחלול השם ומתקנים שלא יבא לידי כך ולכן על התובע לפסול עדיו. ומ"מ אין שום נ"מ לדינא בין פי' ר"ח והרי"ף לפירש"י ותימה לי על הש"ך שם ובסימן ע"ה שכ' ולא משכחת לדינא שכ' המחבר וכו' אלא בגוונא דאפילו יצאו עדים לא יופסל וכו' דא"כ מאין הוציאו הש"ע הא לא העתיקו בב"י אלא מתו' פ' המפקיד ור"ן פ' ש"ה ושם לא נאמר אלא בגוונא דע"י העדות יתחלל השם אבל באופן הש"ך מה ח"ה יהיה לכן לע"ד דברי הסמ"ע שרירן ואין להקשות תינח דעבדי חכמים תקנה היכי דאפשר דהיינו שישבע המלוה תחילה אבל מנא להו היכי שהלוה פרט עדיו דצריך מקודם לפוסלם דיש ללמוד מאוקומתית יתר האמוראים דרצו לפרש דאף דהשבועה גבי לוה מהפכינן מה"ט לגבי המלוה ור"א לא פליגי בסברה כ"א בפ' הבריי' ומכ"ש הכא דעיקרו קנס יש לדחוק שראו לקונסו נמי בזה שיטלו בלא שבועה ולא יתחלל השם אם יש לחוש וק"ל:

וכתב לה כתובה. כ"כ הרמב"ם והטור דאיירי שכת' לא' מהן כתובה ונאבדה גם י"ל שכתב כתובה ולא הזכיר את שמה או דאיירי שכל שמותיהן שוין ועיין סי' נ"ד פלוגתת הפוסקים אם יש לארוסה כתובה כשלא כתב לה כתובה ובפרי' כתב לדעת הטור בכה"ג דאינו אלא קנס לכ"ע לא קנסי' ליה אם קידש בביאה ליתן לכ"א הכתובה אלא דוקא כשכתב לא' מהן ולא משמע כן משאר פוסקים ויותר מסתבר דהטור סמך את עצמו על הדין שכתב בסימן נ"ד וכן משמע בב"ח:

שיתן כתובה לכ"א. בח"ה סימן שס"א מבואר אם גזל מאחר צריך ליתן לכ"א וכ"א ישבע וא"י למה לא ישבע כאן ג"כ כ"א, ובש"ס מדמה אלו שני דיני' להדדי:

אין חזרתו כלום. בסי' ל"ח כתבתי דהוי קדושין דאורייתא, כתב ב"ח בשם הריב"ש אפילו להחמיר לא הוי כדיבור והיינו ע"כ דס"ל דהם קדושין דאוריי', וכתב בתשו' ריב"ש סימן רס"ו הא דאמרינן תוך כ"ד לאו כדיבור דמי היינו דוקא כשמקדש ועביד מעשה אז א"י לחזור אבל העדים האומרים פלוני קידש יכולים לחזור לכן אם האב אומר קדשתי את בתי או היא אומרת נתקדשתי יכולי' לחזור תכ"ד משום דהוי כעדות ולעיל כתבתי כן בשם הבדק הבית:

להורות בהם. בט"ז מדייק דוקא להורות אסור אבל לסדר קידושין מותר דאין שם להורות אבל לסדר הגט דיש הרבה פרטים אסור לסדר אא"כ יודע בטיב גיטין:

ואם קידש כו'. גמ' שם וכרשב"א דאוקמוה למתני' אליביה וכר"ע דר"ט חבירו והלכה כר"ע מחבירו הרא"ש וכמ"ש בכתובות פ"ד ב' במסקנא ואב"א דכ"ע חבירו כו' ופליגי דר"י ס"ל מטין דוקא ואף בזה הלכה כר"ל דעביד עובדא ואר"י שכנגדו כו' וכן שם יתיב רב אבהו כו' והא דין כו' וכ"פ רבא שם פ"ה א' אתו לקמיה דרבא כו' וערי"ף ורא"ש שם ומזה יצא הכלל שאמרו בערובין הלכה כו' וקיי"ל דכל ההיא כללא להלכה אע"ג דפליגי שם אם הלכה או מטין או נראין משום דסוגיא דכתובות ס"ל כר"ל דקאמר הלכה:

המקדש כו'. סוף נדרים ופ"ח דב"ב:

להורות כו'. רש"י שם דלא כפירש תוספת שם:

וגורם כו'. שם י"ג א' א"ר יוחנן וקשין כו':

וכתב לה כתובה. ומיירי דלא הוזכר שם הארוסה בכתובה או כששמותיהן שוות ועיין בב"י:

אין חזרתו כלום וצריכה גט. כבר כתבתי לעיל בסי' ל"ח סעיף ל"ד שדעת רשב"ם דחומרא מדרבנן בעלמ' משום לעז והר"ן השיג עליו וכתב שאין כן דעת הראשונים והרמב"ם והעתיק הב"י דבריו לקמן סוף סי' קל"ד ועיין בנדרים דף פ"ז בדברי הרא"ש שם ובדברי הר"ן מ"ש שם ועיין בתשובת הריב"ש סי' רס"ז הא דאמרי' בפ' י"נ תוך כדי דבור כדבור חוץ מע"א וקידושין לא בעד המעיד על קידושין אלא במקדש עצמו שקדש האשה וחזר בו תוך כ"ד וכו' אבל בעד המעיד בכלן חוזר בו תוך כ"ד וזה דבר שלא נסתפק בו אדם מעולם עכ"ל ובזה מיושב מה שנתבאר לעיל סימן מ"ז סעיף ד' אמרה נתקדשתי וחזרה ואמר' פנויה אני תוך כ"ד נאמנת דהתם הגדתה הוי כעדות וכשם שהעדים חוזרים תוך כ"ד כך היא חוזרת ועיין בב"ח בקונטרס אחרון מה שהאריך בזה ללא צורך:

סעיף א' המקדש אחת מחמש נשים וכו' נ"ב עיימ"ש בזה בתשובתי ליו"ד במה"ד שלי ביו"ד סימן כ"ח מה ששייך שם לסוגיא זו ומשם ראי' למ"ש בחבור בסי' זה בישוב דברי הטור שהצריך דוקא כתב לה אף דס"ל דיש כתובה לארוסה בלא"ה ייע"ש ודו"ק:

סעיף ב' המקדש אשה וחזר בו מיד וכו' נ"ב לכאורה קשה לי מן הש"ס פ"ק דקדושין דקאמר שם רב אשי אמר מונה והולך שאני וכו' ולכאורה קשה כיון דבקדושין תכ"ד לאו כד"ד א"כ כיון שקיבלה דינר הראשון כבר נתקדשה ומה בכך שראתה אח"כ מונה והולך הרי אי אפשר בחזרה עוד כיון דכבר נתקדשה ואפשר דלכך אמר מונה והולך שאני ולא אמר נתן לה בזאח"ז שאני ובע"כ דמשמע במוקי לה במונה על פה ואומר אחת ושתים ואז כיון דשמעה דאמר אחת מונה דדעתו למנות עוד ולזה מתחילה לא הסכימה להתקדש באחד אבל אם נתן לה סתם אחד אחד אין בידה לחזור עוד ולכך אמר מונה והולך שאני דדוקא מונה בפה בעינן ואין לומר דהכונה כיון דראתה כולו בידו הוי דעתה אכולה דא"כ לא הו"ל לומר מונה והולך שאני רק הו"ל לומר כיון דחזיתי' דכולה בידי' שאני ובע"כ דאין לחלק בזה ואפשר דמזה יהי' ראי' לדעת הב"י באהע"ז סימן ל"ח דהיכי דהוי דבור אחד אף בקדושין מהני חזרה א"כ י"ל כיון דהוי מונה והולך לא הוי הפסק כלל ובזה אף בקדושין תכ"ד כד"ד ובהיותי בזה קשה לי למה כתב רש"י כיון דמונה והולך דעתה אכולה למה תלה דוקא בדעתה הו"ל לומר בדעתו דגם הוא אינו מסכים לקדשה רק בכולו ובידו לחזור ג"כ או הי"ל לומר דעתייהו דשניהם דעתם אכולה ולמה נקט רש"י דוקא דעתה וצ"ע בזה ודוק היטב:

שיתן כתובה עב"ש סק"ב שתמה עח"מ סי' שס"ה ס"א ועיין בס' קרבן נתנאל ביבמות פ' האשה תניינא אות ל' שתירץ בטוב ע"ש:

להורות בהם. עבה"ט מ"ש ט"ז מדייק אבל לסדר קדושין מותר כו' ועיין בתשו' שבו"י ח"ג סי' קט"ז שלא כ"כ אלא דה"ה שלא יסדר קידושין לכתחילה ולהכי נקט הש"ס לא יהא לי עסק משמע כל התעסקות בענין קדושין וגיטין וגם רש"י ז"ל שכ' שלא יהא דיין בדבר לא כיון דוקא אם יהי' דיין לדון על הגיטין או הקדושין אם הם כהוגן רק דה"ה שלא יסדר לכתחלה וזה נכלל ג"כ בכלל דיין וכן משמע בתשו' מהרי"ו סי' פ"ה כו' ובודאי לא בחנם הורגלו דורות הללו שאין מסדרין קדושין בלתי התרת הרב כי יש לחוש להרבה מכשולים שיבא לקדש ח"ו איסור ערוה או שני' כאשר קרה בזמנינו כו' ושם בתשו' הגאון בעל כנ"י כתב שדבר זה הוא תקנה מרבני צרפת שהיו בימי ר"ת שגזרו ואמרו שלא יסדר שום אדם קדושין כ"א מי שנבחר לרב או מ"צ בקהילתו ומי שיעבור על אלה כו' ע"ש ועי' ג"כ מזה בת' כנ"י ס"ס ע"ב וע' בת' נו"ב תניינא סי' פ"ג הובא אצלינו בפ"ת ליו"ד סי' רמ"ה ס"ק י"ב:

להורות בהן כן פירש"י משמע דנתינ' קידושין אין קפידא כ"כ דהיינו לסדר הקידושין תחת החופה שאין שם הוראה וא"כ בגט היה נמי לנו לומר כן דהא כללינהו בחדא מחת' אבל לפי האמת אינו כן דבנתינת קדושי' אין שם הרבה פרטים באותו סידור ואין מצוין שינוים שם ששייך בהם הוראה אבל בסידור גיטין הרבה מאוד פרטים וזהו ודאי בכלל הוראה ואין ליתן לסדר גיטין אלא למומחה ברבים וכן המנהג בינינו שמכבדין בסידור קידושין אפילו אינו למדן גדול משא"כ בגט ועיין מ"ש בהקדמה בפי' פשוט דכל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין דהיינו אפי' דברים שאין בהם קול' יטעה אפ"ה לא יתעסק בהם אלא צריך שידע הכל על בורין וזה משמעות הלשון בטיב גיטין וקידושין: