שבת הארץ, הלכות שמיטה ה׳:כ״א

הקליפין והגרעינין שמותרין בתרומה לזרים, כמבואר בהלכות תרומות,

אין קדושת שביעית חלה עליהם, והרי הם כעצים, אלא אם כן ראויין לצביעה. והקור קדושת שביעית חלה עליו. הקור* הוא הרך הגדל בדקל, שנוסף עליו בכל שנה, ובתחילתו קודם שמתקשה הוא ראוי לאכילה, ומה שחלה עליו קדושת שביעית נראה,* שהוא דוקא כל זמן שהוא עדיין רך וראוי לאכילה, אבל אחר שיתקשה, הוא כעץ ממש, ודינו כעצים שאין קדושת שביעית חלה עליהם. וקור וכפניות* ובוסר ופגין אסור לשולקן, ובמסוייפות, הן אותן שמניחין באותן אילן עד סוף המקצועות, מותר שדרכן בכך, וכן כל הפגין קודם שהגיעו לעונת המעשרות.* והבוסר אסור לעשות מהן מלוגמה לאדם. התותים,* הראויים למאכל אדם קודם יציאת הפרח, מותר ליקח העלין שלהן ולהאכילן לתולעת המשי, אבל הפירות עצמן דינם כפגין ובוסר, ומשעה שראויים לאכילת אדם אסור לתנם לתולעת. וי"א דהואיל וכל עיקרם לאכילת התולעת מותר לתנם לתולעת, ואינו עיקר.