שבת הארץ, הלכות שמיטה ב׳:י׳

המסקל שדהו בשביעית, מפני שהוא צריך לאבנים, נוטל את העליונות ומניח את הנוגעות בארץ. וכן אם היה לו בשדהו גרגר של צרורות או גל של אבנים, נוטל את העליונות ומניח את הנוגעות בארץ. ואם יש תחתיהן סלע או קש יטול את כולן. * י"א שדוקא אבנים מחוברות אסור לסקל, ואותן הוא מניח, כיון שהן נוגעות בארץ ומחוברות בקרקע, אבל אבנים תלושות מותר לסקל.* וי"א שלעולם אסור לסקל אפילו אבנים תלושות, רק באופן שמניח את הנוגעות בארץ, שאז כיון שאינו נוטל את כולן אינו נראה כמתקן את הקרקע. יש* מי שנראה מדבריהם שכשהם צבורין על גבי סלע או קש, רק אז מותר לטול את כולן גם התחתונות, דוקא אותן שהן מונחות על גבי הסלע או הקש, אבל אם אחרות מונחות ע"ג הארץ לא מהני מה שמקצתן מונחות ע"ג סלע או קש, לטול אותן שמונחות ע"ג הארץ, דבעינן דוקא שיהי' כל המקום שהאבנים ניטלות ממנו אינו ראוי לזריעה. ויש * אומרים שאם מקצתן יש תחתיהן תבן או קש אע"פ שנמצאות ג"כ כאלה שהן מונחות ע"ג קרקע ונוגעות בארץ, מותר לטול את כולן שכיון שאין כל המקום ראוי לזריעה מוכח שאין כונת הסיקול בשביל עבודת קרקע. אלא בשביל שהוא צריך לאבנים.