שבת הארץ, הלכות שמיטה א׳:י״א

משרבו האנסין, והטילו מלכי גויים על ישראל לעשות מחנות (נ"א מזונות) לחיילותיהן, התירו לזרע בשביעית דברים שצריכין להן עבדי המלך בלבד. וכן מי שכפאו אנס לעשות בשביעית בחנם, כמו עבודת המלך וכיוצא בהן, הרי זה עושה. ויש מי* שנראה מדבריהם, שכל שצריכים לשלם מס למלך גם אם לא יזרע, ויהיה לו הפסד בזה שישלם את המס ולא הכניס מאומה מהקרקע, מותר לו לזרע. ויש מי* שנראה מדבריו, שאין היתר לזרע כ"א כדי שיעור של סילוק המס בלבד.** וכל זה מיירי בשביעית בזמן הזה דרבנן, שהתירו בזה במקום אונס של ממון. וי"א** דאין היתר לזרע בשביל ארנונא, כ"א כשיש סכנת שביה. שהיא חשובה כסכנת נפשות, אבל משום הפסד ממון לא התירו. ופשוט, שאם יש סכנת נפשות בדבר מותר גם בשביעית שהיא מן התורה. ויש* מי שאומר שלא הותרה זריעה זו כ"א באותן המקומות, שהחזיקו בהן עולי מצרים ולא החזיקו בהן עולי בבל, שהם אינם קדושים כ"א מדרבנן, אבל במקום שהחזיקו עולי בבל סובר בעל דעה זו, שמן התורה עומדת הארץ שם בקדושתה, ולא הותר בשביל שום הפסד של ממון. ויש* מי שנראה מדבריהם, שלא הותר כלל בשביל ארנונא, כ"א לאסוף את מה שנזרע בשביעית או מה שצמח מאליו מן הספיחין, אבל לא לזרע לכתחילה.