שבחי הבעש"ט קפ״ה

בק"ק אחת היו ג' אחים לומדים מופלגים ויראי ה', שנים מהם היו סריס למשמעתו של הבעש"ט והג' היה מתנגד נגדו ובכל פעם שהיה הבעש"ט בק"ק הנ' היה אכסניא שלו אצל שני האחים ובכל פעם היה שואל ודורש לשלום אח הג'. פעם א' בא לק"ק הנ' ביום ה' וקודם שנכנס לאכסניא שאל את אנשי העיר על שלום האח הג' בזה"ל: "וואש מאכט מיין מתנגד?". והעולם סברו שיהיו כמבשרים בעיניו אמרו שהוא מוטל על ערש דוי וכח הדבור ג"כ אין אתו. אמר הרב שצריכין לילך אצלו לבקר חוליו, וביום ו' עש"ק אמר לשני האחים בלשון שאלה אם אפשר ויכול להיות להתפלל שם אצל אחיהם בשבת קודש, ויאמרו אם היה בריא בווודאי לא היה מניח את הרב להתפלל אצלו אבל כעת הוא מוטל כאבן שאין לו הופכים מה איכפת לי', בוודאי אפשר ואפשר כי יש שם חדר מיוחד להתפלל, וצוו להביא לשם ארון הקודש וס"ת והתפלל שם ביום ו' עש"ק מנחה ומעריב ובבקר התפלל שחרית והאריך בתפילה עד ב' שעות אחר חצות, וקודם קריאת התורה הלך לפרוזדור בכדי לקרר א"ע, ומיד שמע קול יללה איך שהחולה הוא גוסס, ואמר לאנשיו נלך לבקר את החולה, וישב אצל החולה, ואמרה לו אמו "מדוע אינך נותן שלום להרב?", ולא ענה לה כלום. ונתנה ידו לתוך יד הרב. שאל הרב את החולה אם למד גמרא ושתק וכן כמה פעמים שאל ממנו והוא שתק עד שגער בו הרב היכן הוא דרך ארץ שלך שאני שואל ממך ואינך משיב לי כלום. אז השיב לו למדתי גמרא, ושאל לו באיזה מסכת הוא מאמר "חביבים עליך יסורים"?. א"ל, "במסכת ברכות". "ומה נאמר שם?". א"ל "לא הן ולא שכרן וכו'". שאל לו הרב "חביבים עליך יסורים?", והשיב "לא הן ולא שכרם". א"ל הרב "הב לי ידך!" הב לי' ידי' ואוקמי'. אח"ז צוה לו הרב שיוריד רגליו מן המטה, וכן עשה. אח"ז צוה הרב שילביש א"ע מעט מעט ויטול ידיו, וכן עשה כל דבר כאשר צוהו, ואח"ז הלך עמו לבית התפלה והתפלל מוסף עם כולם, והבריא בעזהש"י.